מדוע לא מוזכרים נס פך השמן והדלקת הנרות ב”על הנסים”

מדוע לא מוזכרים נס פך השמן והדלקת הנרות ב”על הנסים”

 

מאת

ד”ר משה גברא, המכון לחקר חכמי תימן

 

בסידורי תימן לא מוזכר כלל נס פך השמן והדלקת נרות חנוכה בתוספת “על הנסים” שאומרים בתפילת העמידה-י”ח ובברכת המזון.

להלן נוסח “על הנסים” בסידורי תימן: “על הנסים ועל הנפלאות… בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך בית ישראל לבטלם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, ודנת את דינם, ורבת את ריבם, ונקמת את נקמתם, ומסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, ופושעים ביד עושי תורתך. ועשית לך שם גדול בעולמך ולעמך ישראל עשית פלא ונסים, כשם שעשית עמהם נסים וגבורות, כך עשה עמנו נסים וגבורות בעת ובעונה הזאת, ועל כולם ה’ אלהינו אנו מודים לך”.

המוטיב המרכזי בנוסח סידורי תימן הוא הניצחון במלחמה על היוונים ולא מוזכר כלל נס פך השמן, לא מוזכר כלל הדלקת הנרות כמו בסידורים הספרדים והאשכנזים, ואף לא מוזכר כלל גם חנוכת המזבח. עיון בסידורי הספרדים והאשכנזים מלמד כי אף בסידורים אלו לא מוזכר נס פך השמן, אך מוזכר ב”על הנסים” הדלקת הנרות. התוספת שישנה בסידורים האשכנזים והספרדים היא: “ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשיך, וקבעו שמונה ימים אלו בהלל ובהודאה…”. 

השאלה המרכזית שיש לשאול, מדוע נס פך השמן המוזכר כמוטיב מרכזי של חג החנוכה בברייתא במסכת שבת, שהיא המקור המרכזי ההלכתי לחג החנוכה, לא מוזכר כלל “בעל הנסים”. והשאלה מחריפה בסידורי תימן, מדוע אף הדלקת הנרות לא מוזכר כלל בסידורי תימן.

ויש להדגיש, כי נס פך השמן כן מוזכר בסידורי תימן בהסבר למצוות הדלקת נר חנוכה, אך השאלה היא מדוע לא הוזכר כלל נס פך השמן ב”על הנסים”.

כדי לענות על שאלות אלו צריך לדעתי למקד את האירועים החשובים בלוחות הזמנים. כל תקנות חכמים בנושא התפילה תוקנו ע”י אנשי כנסת הגדולה בהנהגת עזרא הסופר בתחילת בית שני לפני כ- 2,400 שנה. נס חנוכה אירע כמאתים שנה לאחר מכן, וכמאתיים שנה לפני חורבן בית שני, לפני כ-2,170 שנה. 

בספר המכבים ובאגרת אשר שלח יהודה המכבי ליהודי מצרים מודגשים שני מוטיבים עיקריים: חנוכת המזבח והניצחון הגדול של המכבים המעטים על היוונים, שהיו אז האימפריה הגדולה ביותר בעולם דאז.

המקור ההלכתי לחג החנוכה הוא במסכת שבת (דף כא, ב), ושם מובאות שתי ברייתות, הברייתא הראשונה עוסקת במצוות הדלקת הנר: “ת”ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”.

הברייתא השנייה עוסקת בנס פך השמן: “מאי חנוכה? דתנו רבנן, בכ”ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה”.

בשתי הברייתות האלו לא מודגש המוטיב של חנוכת המזבח ומוזכר בקיצור הניצחון על היוונים, ובברייתא השנייה המוטיב המרכזי הוא נס פך השמן. 

ניתוח לוח הזמנים מלמד, כי התקנה המרכזית מיד לאחר הנס הייתה להדליק נר אחד בלבד, בדומה לנר שבת. המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי היא על “מהדרין מן המהדרין”. כלומר, בזמן יהודה המכבי, כמאתיים שנה לפני חורבן הבית תיקנו להדליק נר אחד בלבד, כל ערב, לכל בני המשפחה. החכמים הלל ושמאי חיו כמאה שנה לפני חורבן בית שני, ותלמידיהם המכונים בית הלל ובית שמאי חיו סמוך ממש לחורבן הבית. רבן יוחנן בן זכאי הוא מתלמידיו הצעירים של הלל הזקן והוא חי בדור חורבן בית שני, ועשר שנים לאחר החורבן, ונחשב דור ראשון של חכמי המשנה.

יוצא, כי בטווח הזמן הזה שבין יהודה המכבי, שאז תיקנו את חג החנוכה, לבין דור חורבן בית המקדש השני חלפו כמאתיים שנה, ואז נוסף המנהג של “מהדרין מן המהדרין” בהדלקת נר חנוכה. ויש לשאול, מדוע רק בזמן חורבן הבית הוסיפו חכמי ב”ה וב”ש תוספת בהדלקת נר חנוכה, כדלקמן? ועוד, מתי חוברה התוספת “על הנסים” ונכנסה לסידור התפילה?

כל התקנות הקשורות לתפילה ולעמידה תיקנו חכמי ישראל בתחילת בית שני בהנהגתו של עזרא הסופר, המכונים “אנשי כנסת הגדולה”, וברור שהם לא תיקנו את הקטע “על הנסים”, שכן נס חנוכה התרחש כמאתיים שנה מאוחר יותר, ולכן ברור שאת “על הנסים” חיברו חכמי ישראל שחיו לאחר נס חנוכה. מצד שני, “על הנסים” מוזכר בתלמוד (שם דף כד, א) שכן סוגיה שלמה עוסקת בשאלה מתי אומרים את הקטע. כיון שנס חנוכה אירע כמאתיים שנה לפני החורבן ברור כי את התוספת “על הנסים” תיקנו חכמים לאחר נס חנוכה, ומסתבר שהיה זה לפני חורבן הבית, דהיינו לפני דורו של רבן יוחנן בן זכאי, ועל כן, כפי שיהודה המכבי לא הדגיש את נס פך השמן, כך החכמים אשר ניסחו את “על הנסים” לא הדגישו את נס פך השמן בתפילה. וזהו ההסבר ההגיוני ביותר מדוע לא הוזכר נס פך השמן ב”על הנסים”.

ואולם, בסוף ימיו של רבן יוחנן בן זכאי, שהוא מצעירי תלמידיו של הלל הזקן, וכנראה לאחר חורבן הבית או אולי אף סמוך ממש לחורבן, שינו את ההדגשים בחנוכה, ובמקום חנוכת המזבח והניצחון במלחמה על היוונים, העבירו את נקודת הכובד של החג לנס פך השמן.

הרעיון הזה מבוסס על העובדה כי רבן יוחנן בן זכאי חי בדור חורבן הבית והוא זה או שחבריו החכמים מבית המדרש של בית הלל הוסיפו את ה”מהדרין מן המהדרין”. והשאלה שיש לשאול, מדוע הרגישו צורך להוסיף נרות דווקא חכמי ב”ה וחכמי ב”ש שחיו בזמן החורבן או סמוך לחורבן? ועוד שאלה, מדוע הוסיפו ב”ה וב”ש נרות בחנוכה אך לא הוסיפו נרות בנר שבת? והרי נר חנוכה ונר שבת הן מצוות מקבילות, שתי המצוות מדרבנן, ובשתי המצוות התקנה המקורית היא להדליק נר אחד בלבד.

ההסבר ההגיוני והמסתבר ביותר בעיני הוא כי שינוי במספר הנרות קשור בחורבן בית שני, תקופה המתאימה לרבן יוחנן בן זכאי שהיה מתלמידי בית הלל. וידועות התקנות אשר תיקן ריב”ז לזכר חורבן בית המקדש. כפי שפירט הרמב”ם למשל, בהלכות לולב ז, טו), ועוד. ולכן זהו הסבר לשאלה, למה חכמים אלו לא הוסיפו נרות בנר שבת וכן הוסיפו בנר חנוכה, שכן נר שבת אינו קשור לחורבן הבית, ונר חנוכה כן קשור לחורבן הבית.

בהתאם לכך, נראה כי לאחר החורבן, רבן יוחנן בן זכאי וחכמים נוספים מחכמי ישראל חיפשו לחזק את רוחו של עם ישראל אשר היה שרוי בתקופה קשה של החורבן ואיבוד המדינה ובית המקדש, ועל כן ערכו שני שינויים מרכזיים בהקשר לחנוכה. ראשית, הוסיפו נרות לחנוכה, ושנית מעבר משני המוטיבים המקוריים של החג: הניצחון במלחמה וחנוכת המזבח, למוטיב המרכזי של נס פך השמן.

הסבר זה נותן פתרון גם לשאלה מדוע הוסיפו דווקא בשנים אלו, כיון שרק לאחר החורבן ראו חכמים צורך חשוב ודחוף ביותר לשמור על זכר בית המקדש ועל עידוד ותקווה לעם ישראל. כל עוד בית המקדש היה קיים לא היה צורך לשנות את התקנה המקורית ולהוסיף נרות והסתפקו בהדלקת נר אחד בחנוכה, ובמוטיבים המקוריים של החג, חנוכת המזבח והניצחון במלחמה. ואולם לאחר חורבן הבית הבליטו מאוד את נס פך השמן, כיון שבאמצעותו ניתן לחזק את  הרוח של עם ישראל, וכמשלים לכך הוסיפו נרות למהדרין מן המהדרין.

הרעיון לחזק את עם ישראל גלות קשור בשמן זית. ידוע המשל שעורך שלמה המלך בין עם ישראל לשמן, בפסוק נאמר: “שמן תורק שמך” (שיר השירים א, ג). ודרשו על כך במדרש שיר השירים פרשה ו’: “שמן תורק שמך. מה השמן הזה מר מתחילתו וסופו מתוק, כך והיה ראשיתך מצער ואחריך ישגה מאוד. מה השמן הזה אין משתבח אלא ע”י כתישה, כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע”י יסורין. מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקין, כך ישראל אין מתערבים באומות העולם. מה השמן הזה מביא אורה לעולם, כך ישראל מביא אורה לעולם. מה השמן הזה עליון על כל משקין, כך הם ישראל עליונים על כל האומות. מה השמן הזה אין לו בת קול, כך ישראל אין להם בת קול בעולם הזה, אבל לעולם הבא כתיב ושפלת מארץ תדברי”. 

והנה, בנקודות השוואה הללו ונוספות שלא פורטו כאן, שבין עם ישראל לזיתים ושמן, ניתן לראות נקודות עידוד ותקווה לעם ישראל בתקופה הקשה ביותר של החורבן, ואיבוד מדינת ישראל וחורבן בית המקדש. עם ישראל סובל וחייו בהווה מרים וקשים עקב גזירות הגויים, אבל סופו שיהיה משובח, עם ישראל עליון על כל הגויים, הוא לא מתערב עם עמים אחרים כמו השמן, הוא לא יושמד לעולם כמו עלי הזית שאינן נושרין ומשאירים את העץ עירום ללא עלים, ועוד. לאחר חורבן בית המקדש השני, כ-200 שנה מאוחר יותר, תלמידי ב”ש וב”ה, הבליטו עוד יותר את חשיבות נס פך השמן, ולכן הוסיפו נרות “מהדרין מן המהדרין”, ואף הדגישו את נס פך השמן בהשוואה לחנוכת המזבח ולניצחון במלחמה, שכן לאחר החורבן שאין לעם ישראל מדינה ואין לו בית מקדש, המוטיבים של חנוכת המזבח והניצחון במלחמה הם פחות משמעותיים, בעוד שנס פך השמן הוא חשוב ביותר לעודד ולתת תקווה לעם ישראל לא להישבר ולא להתפתות ולא להמיר את הדת, כפי שראינו במדרשי חז”ל בהשוואה לזיתים ושמן לעיל.

להרחבה בספר: העלייה הגדולה מתימן ע’ 1037-1045.  

חייג כעת