הרמב"ם נפטר במצרים בכ' טבת ד' תתקס"ה (סוף 1204).
מותו עורר אבל כבד ובמקומות רבים קבעו צום ועצרת. שאלת מקום קבורתו העסיקה רבות את החוקרים ויש שרצו לערער על המסורת הקובעת את מקום קבורתו בטבריה אך פקפוקיהם כנראה אינם נכונים שכן מסורת זו עתיקה מאד והיא נמצאת כתובה כבר בסוף המאה ה-13.
יש לציין כי הרמב"ם עצמו נשאל אם יש לקיים ציווי המת להעלות עצמותיו לארץ ישראל והשיב: " מה שעשה הוא טוב מאד וכך עשו גדולי חכמי ישראל".
באיגרות וחיבורים שנמצאו קיימות עדויות , סיפורים ואגדות בנוגע למקום קבורתו.