כיסוי הדם
מצוות עשה קמ"ז – הציווי שנצטווינו בכיסוי הדם בעת שחיטת העוף או החיה, והוא אָמְרוֹ יתעלה: 'ושפך את דמו וכיסהו בעפר'. וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו' מ[מסכת] חולין.
ההלכה בשולחן ערוך: השוחט חיה או עוף צריך לכסות דמו בין צדן עתה בין שהיו מזומנים בידו.
אותו ואת בנו
מצוות לא תעשה ק"א – האזהרה שהוזהרנו מלשחוט בהמה ובנה ביום אחד בין בקדשים [בקרבנות] בין בחולין [שלא לצורך קרבנות], והוא אָמְרוֹ יתעלה: 'אֺתוֹ ואת בנו לא תִשְחֲטוּ ביום אחד'. ומי שעבר ושחט – לוקה. וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ה מ[מסכת] חולין.
ההלכה בשולחן ערוך: אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, לא שְנָא [לא משנה] האֵם ואחר כך הבן או הבת, לא שְנָא [לא משנה] הבן או הבת ואחר כך האם.
לחרוש בשור וחמור
כתוב בתורה, שאסור לחרוש בשור וחמור. האם מותר לשבת בעגלה שמובלת על ידי שור וחמור?
מצוות לא תעשה רי"ח – האזהרה שהוזהרנו מלעשות מלאכה בכלאי בהמה ביחד, והוא אָמְרוֹ: 'לא תַחֲרוֹש בְּשוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָו'. ואם עשה בהם מלאכה, כגון שחרש בהם או דש או הנהיגם [גרם להם לצעוד] יחד – לוקה, שנאמר 'יחדיו' הכוונה בזה שלא יאחדם ביחד בשום מלאכה מן המלאכות.
האם האיסור נאמר גם על חמור וסוס יחדיו?
מן התורה אינו חייב מלקות אלא על שני מינים שאחד מהם בהמה טהורה והאחר בהמה טמאה כשור וחמור, שאם חרש בהם או משך או הנהיג – לוקה. אבל מדרבנן לוקה על כל שני מינים שיהיו. וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח מכלאיים.
ההלכה בשולחן ערוך:
אסור לעשות מלאכה בשני מינין, כגון לחרוש ולמשוך בקרון וכיוצא בזה, בין שאחד טמא ואחד טהור, בין ששניהם טמאים, בין ששניהם טהורים, בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש, או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל, או חיה עם בהמה ככלב עם העז, או צבי עם החזיר וכיוצא בהן.
לחסום שור בדישו
מצוות לא תעשה רי"ט – האזהרה שהוזהרנו מלמנוע את הבהמה מלאכול מן הדבר שהיא עושה בו בשעת מְלַאכְתָהּ, כגון שֶתָדוּש תבואה או תִשָׂא תֶבֶן על גַבָּה, אין מונעים אותה לאכול ממנו, והוא אָמְרוֹ יתעלה: 'לא תַחְסֹם שוֹר בְּדִישוֹ'. ונתבאר שאחד השור ואחד כל בהמה לחסימה, אלא שדיבר הכתוב בַּהֺוֶה [במצוי והרגיל].
בתורה כתוב שאסור לחסום את פיו של השור כאשר הוא עוסק במלאכת הדישה. כלומר: כאשר הוא מפעיל משקל על גרגרי התבואה, בכדי לפריד בין הגרעין לקליפה. רבותינו למדו אותנו שהאיסר קיים בכל בהמה ובכל מלאכה שבה הבהמה עוסקת באוכל. התורה דיברה על שור ודישה, כיון שזו היתה דוגמא מצויה.
ובין בדישה בין בשאר מלאכות אין מונעים אותה מלאכול בשעת מלאכה מן הדבר שהיא עושה בו, וכל זמן שֶמְנָעָהּ – לוקה, ואפילו חֲסָמָהּ בְּקוֹל.
האיסור לחסום את הבהמה אינו רק כאשר קושרים מחסום לפה שלה, אלא גם כאשר מפחידים אותה על ידי השמעת קולות, וגורמים לה להימנע מלאכול.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז מ[מסכת] בבא מציעא.
ההלכה בשולחן ערוך:
כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכה, לוקה, שנאמר: לא תחסום שור בדישו אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה בין טמאים בין טהורים ואחד חרישה ואחד כל שאר מלאכות של גדולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה.
שילוח הקן
בדרך כלל, כאשר אדם עבר על איסור לאו, ולא כתוב בתורה מה העונש שלו, דינו ללקות שלושים ותשע מלקות בבית הדין. אך ישנם מקרים בהם לא יהיה חיוב מלקות. אחד מהם הוא כאשר הלאו נִיתַק [נפרד ומתחבר] לעשה [למצוות עשה], והחוטא קיים את העשה ובכך תיקן את הלאו. למשל: אדם לקח קן ציפור עם הציפור והביצים ביחד, ובכך עבר על הלאו 'לא תִקַח הָאֵם על הבנים'. אם עכשיו הוא ישלח את הציפור – הוא יְנַתֵק את הלאו לעשה – 'שַלֵחַ תְשַלַח את הָאֵם', ובכך יתקן הלאו ולא יתחייב מלקות. אך הציפור תמות בטרם ישלח אותה, הרי שכבר אינו יכול לקיים את העשה, וישאר עליו חיוב המלקות על כך שעבר על איסור לאו.
לא תעשה
מצוות לא תעשה ש"ו – האזהרה שהוזהרנו מלקחת בשעת צַיִד את קן העוף כֻּלוֹ, הָאֵם והאפרוחים והוא אָמְרוֹ יתעלה: 'לא תִקַח הָאֵם על הבנים'. ולאו זה נִיתַק לַעֲשֵׂה והוא אָמְרוֹ: 'שַלֵחַ תְשַלַח את הָאֵם'. וכל זמן שלא יְשַלֵחַ ולא קִיֵם עֲשֵׂה שֶבָּהּ, כגון שמתה הָאֵם קודם שֶיְשַלְחֶנָה – לוקה. וכבר נתבארו דיני מצוה זו בסוף [מסכת] חולין.
עשה
מצוות עשה קמ"ח – הציווי שנצטווינו בשילוח הקן, והוא אָמְרוֹ יתעלה: 'שַלֵחַ תְשַלַח את הָאֵם ואת הבנים תִקַח לָךְ'. וכבר נתבארו דיני מצוה זו בשלמוּת בפרק אחרון מ[מסכת] חולין.
ההלכה בשולחן ערוך:
שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור, אפילו אם האֵם טרפה. ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח.
