משה רבינו מלמד אותנו מדרכי הבורא[1]:

"א-ל אמונה ואין עָוֶל, צדיק וישר הוא".

בדרכיו של ה' אין עוול. ומכאן כותב הרמב"ם[2]:

"מכלל יסודות תורת משה רבינו, שהוא יתעלה אין עוול לפניו בשום פנים ואופן, ושכּל הבא על בני אדם מן היסורין או מה שמגיע להם מן הטוב, האדם היחיד או הציבור, הכל מפני שהם ראויים לכך במשפט הצדק אשר אין עוול בו כלל".

הרמב"ם מלמד אותנו, שההשקפה הנכונה היא, שכּל דבר שקורה לאדם, מטוב ועד רע, הוא דבר שהגיע לו עבור מעשיו או מחדליו – שכר או עונש. ומכאן, ממאֵן הרמב"ם לקבל את הסברא שישנם 'יסורין של אהבה':

"ונאמרה בדברי חכמים תוספת מסוימת, שלא נאמרה בלשון התורה, והוא דברי מקצתם [של חכמי הגמרא]: 'יסורין של אהבה'. והוא שלפי השקפה זו אפשר שיבואו על האדם יסורין לא על חטא שקדם אלא כדי להרבות שכרו".

בעיניו של הרמב"ם, הטענה שהקדוש ברוך הוא מביא על אדם צער וסבל לא בגלל חטאיו, אלא כדי שיזכה ליותר שכר בעולם הנצח, היא בעצם טענה שמייחסת אל הבורא הנהגה של חוסר צדק. ושוב חזר הרמב"ם על טענתו זו, כאשר עסק בבירור עניין הנסיונות שמסופר עליהם בתורה[3]:

"מה שמפורסם אצל בני אדם מעניין הנסיון והוא שה' מביא יסורין על האדם בלי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו, הרי יסוד זה לא נזכר בתורה… וגם לא כל החכמים סוברים השקפה זו ההמונית, לפי שכבר אמרו[4]: 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון', וזו היא ההשקפה שראויה להיות הדעה של כל תורני בעל שֵׂכֶל, לא שייחס עוול לה' ".

הא-לוה נוהג דרכיו במשפט, ולכן אין לומר שאדם סובל על לא עוול בכפו, רק בשביל שבבוא העת הוא יהיה זכאי לגמוּל על כך.

דברים אלו, מעוררים אותנו להתבוננות בדברי הרמב"ם בהלכות המתארות את הליך קבלת הגרים. הרמב"ם מתאר[5], שכאשר גוי מגיע בפנינו ורוצה להצטרף לעם ישראל, לאחר שאנחנו משתכנעים ברצינותו ובנכונותו לכל האתגרים הצפויים לו בדרכו החדשה, אנו מתחילים לדבר אתו בשבחה של האומה הישראלית, וכך אומרים לו:

"הווי יודע, שהעולם הבא אינו צפוּן אלא לצדיקים, והם ישראל. וזה שתראה שישראל בצער בעולם הזה – טובה צפונה היא להם, שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, כעניין שנאמר[6]: 'וישמן ישרון ויבעט' ".

אנו מסבירים למועמד להתגייר, שהסיבה לכך שישראל נמצאים בצער, נועד לבטח את זכאותם בעולם הבא – שהרי כאשר יש להם רוב טובה, הם נכשלים בחטאים. וכאן יש לשאול: מדוע אמירה זו, אינה מייחסת חלילה הנהגת עוול כלפי הבורא, שנותן אותנו במצב של צער, רק בגלל דאגה לשכר בעתיד?! אך נראה שהאמת היא שאין כאן כל קושי. והיינו שֶמה שאנו בצער בעולם הזה, הוא ודאי בשל עוונותינו הרבים. אלא שלמצב הזה יש גם פן חיובי – שאנו ניצלים מהסכנה של אבדן השכר בשל רוב טובה. ולכן דקדק הרמב"ם וכתב 'טובה צפונה היא להם' –  כלומר ממילא זה כך, ולא שהסיבה שאנחנו בצער היא בגלל שטובה היא לנו לעולם הבא, שהרי כנ"ל הבורא אינו עושה עוול.

[1] דברים ל"ב, ד.

[2] מורה נבוכים ג, י"ז.

[3] שם כ"ד.

[4] שבת נ"ה.

[5] איסורי ביאה י"ד, ג.

[6] דברים שם ט"ו.