בפרשתנו, במסגרת נאומו של משה לפני שעם ישראל נפרד ממנו ונכנס לארץ, מופיעה הדרכה כיצד לנהוג במקומות הפולחן הרבים, שמשאירים הכנענים בארץ:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אַתֶם יֹרשים אֹתָם את אלהיהם, על ההרים הרמים ועל הגבעות, ותחת כל עץ רענן[1]".
וכפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות[2]:
"שציוונו לאבד עבודה זרה ובתיה כולם בכל מיני האיבוד וההשחתה בשבירה ושריפה והריסה וחיתוך, כל מין במה שיאות לו, רוצה לומר במה שיהיה יותר מפליג ויותר ממהר בהשחתתו. והכוונה שלא נניח להם רושם, והוא אמרו יתעלה 'אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם'".
התורה מתארת את מנהגם של עובדי העבודה זרה למקם את יראתם דווקא במקומות גבוהים: 'על ההרים הרמים ועל הגבעות'. הרמב"ם במורה נבוכים[3] כתב שבחירת הר המוריה כמקום המקדש לעבודת ה', נקבעה כנגד מנהג זה:
"וידוע כי עובדי עבודה זרה היו משתדלים לבנות היכליהם ולהעמיד פסליהם במרומי המקומות שמוצאים שם, על ההרים הרמים, לפיכך קידש אברהם אבינו הר המוריה מפני שהוא ההר הגבוה ביותר שם, ופרסם בו את הייחוד".
התורה רצתה להקדיש את ההר הגבוה ביותר דווקא לעבודת ה', בניגוד למאמציהם של הכנענים להקים במקומות הגבוהים את אתרי הפולחן שלהם.
גם את מקדשי המעט, בתי הכנסת, יש לבנות במקומות הגבוהים, כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תפילה[4]:
"כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר[5] 'בראש הומיות תקרא', ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר[6] ו'לרומם את בית אלה-ינו'".
על החשיבות של בניית בתי הכנסת דווקא במקום הגבוה עמד מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו עין איה[7]:
"להורות שהתעודה[8] של בית הכנסת שהיא עבודת השם יתברך הוא המקום היותר גבוה שבחיים, שכל פינות החיים הפרטיים כולן אליו יפנו ועל ידו יתעלו ויתרוממו, ובזה מתמשכת תכלית החיים לקדושה ולצדק בכל ארחותיהם והם נבנים ומתקיימים".
המיקום של בית הכנסת ב'גבהה של עיר' מלמד את היות עבודת ה' הדבר המרכזי בחיים, שנועד לרומם את החיים כולם, להשקפות של קדושה וצדק.
הגמרא בשבת[9] מוסיפה ומלמדת:
"והני מילי בבתים, אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה".
כלומר, בית הכנסת אינו צריך להיות יותר גבוה מבתים שנועדו לשמירה או ליופי, אלא רק מבתי מגורים. הטעם לכך מבואר אף הוא בעין איה שם:
"להורות שמושגינו בבית הכנסת, שהוא המכון לקיבוץ עבודת ה' יתברך והרמת כח האמונה ויראת ד' בלבבות, אינו ממינם של הקשקושי ואברורי, שהם שימושים של קישוט ויופי לבד, שהוא רק בערך טפל וחיצוני לחיים, ואין לתן לבית הכנסת יחשׂ נערך להם עד שיהיה קפידא בגבהם יותר, אמנם בית הכנסת נערך בערך עומק גוף החיים הישראליים בערך הבתים העיקריים, מקומות החיים בעצמם, ועליהם הוא מתרומם, להורות שמטרת כלל החיים ופרטיהם ישובו לתכלית עבודת ד'".
אם ההלכה היתה דורשת שבית הכנסת יהיה הגבוה בכל בנייני העיר, היה מקום להבין שבית הכנסת, מייצג 'קישוט' בלבד, שעבודת ה' אינה אלא 'פלוקלור' יפה. הדרישה שבית הכנסת יהיה גבוה יותר מבתי המגורים, אך לא יותר מהמגדלים היפים, באה ללמד שבית הכנסת צריך לתפוס את מקומו בחיים המעשיים, ולא את מקומו בין בנייני הראווה.
בדומה לכך, הגמרא במסכת זבחים[10] אומרת שאמנם בית המקדש נבנה על ההר הגבוה, אבל לא על ההר הכי גבוה:
"דרש רבא, מאי דכתיב[11]: וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי, כתיב[12]: 'וקמת ועלית אל המקום', מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא[13], אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב[14]: וירד ועלה הגבול ותאר הגבול, בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב, אמרי: שמע מינה הכא הוא מקומו[15]. סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי[16], אמרי: ניתתי ביה קליל[17], כדכתיב[18]: 'ובין כתפיו שכן'.
ופירש רש"י:
"נעשה אותו נמוך מעט, ונבנהו בירושלים, שהיא למטה כדכתיב 'כתפיו' ולא כתיב ראשו".
דברים אלו מעוררים תמיהה: בתחילת דברינו הבאנו את דברי הרמב"ם, שהר המוריה נבחר להיות מקום המקדש, בשל היותו ההר הגבוה ביותר באזור. ואילו בדברי הגמרא אנו רואים שיש עניין לבנות את בית המקדש דוקא על ההר שאינו הגבוה ביותר.
על המילים 'ובין כתפיו שכן' כתב רש"י:
"בגובה ארצו[19] היה בית המקדש בנוי, אלא שנמוך עשרים ושלש אמה מעין עיטם. ושם היה דעתו של דוד לבנותו, כדאיתא בשחיטת קדשים אמרי נחתי ביה פורתא, משום דכתיב 'ובין כתפיו שכן' אין לך נאה בשור יותר מכתפיו".
רש"י הרגיש בתמיהה שלנו, ותירץ שבית המקדש לא נבנה בעין עיטם, למרות גובהו, כיון 'שאין לך נאה בשור יותר מכתפיו'. אלא שתירוץ זה עצמו, צריך הסבר, מה המשמעות לכך שהכתפיים הם הדבר הנאה בשור? נראה לומר, שאמנם הצוואר הראש הם האיברים הגבוהים של השור, אבל הכתפיים מלבד היותם האיברים השניים בגובהם, הרי שהם מבטאים את הרוחב והנוכחות של השור. 'הכתפיים הרחבות' של השור יוצרים את תחושת העוצמה שאנו מקבלים מהמבט על השור.
בית המקדש נבנה על ההר הגבוה, כדי לבטא את חשיבותו. אבל לא על ההר הכי גבוה, אלא על ההר שמבטא 'כתפיים' – נוכחות. כלומר: לא מספיק 'לרומם את בית אלוה-ינו', אך להשאיר אותו גבוה ולא מחייב, אלא אנו צריכים שלעבודת ה' תהיה נוכחות ממשית ומחייבת בחיינו המעשיים.
[1] דברים י"ב, ב.
[2] עשה קפ"ה.
[3] ג, מ"ה.
[4] י"א, ב.
[5] משלי א, כ"א.
[6] עזרא ט, ט.
[7] שבת א עמ' 19.
[8] מלשון יעד, מטרה.
[9] י"א.
[10] נ"ד:
[11] ראה שמואל א י"ט, י"ח.
[12] דברים י"ז, ח.
[13] ולא היו יודעים היכן מקומו.
[14] הביאו ספר יהושע. בכולם כתוב
[15] מכך שבתיאור הגבול של שבט בנימין לא מוזכרת ירידה, מוכח ששם מקום המקדש.
[16] חשבו שמואל ודוד לבנות את בית המקדש בעין עיטם, שזהו המקום הגבוה ביותר בנחלת בנימין.
[17] אך לבסוף החליטו שמקום המקדש הוא בהר נמוך יותר.
[18] דברים ל"ג, י"ב.
[19] של בנימין.