בפרשתנו, אנו ממשיכים ללמוד את דמותו של אברהם אבינו. כבר בתחילת הפרשה אנו נפגשים בהנהגת הכנסת האורחים של אברהם אבינו, וכך מספרת התורה[1]:
"וירא אליו ה' באֵלֺנֵי ממרא, והוא יֺשב פתח האהל כחֺם היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל, וישתחו ארצה".
רש"י בפירושו הביא את הגמרא בבא מציעא[2] שנותנת את הרקע למפגש של אברהם אבינו עם 'שלושת האנשים':
"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה".
אברהם אבינו כאוב וחלש אחרי הברית, אך מה שחשוב בעיניו הוא לקיים את מצוות הכנסת אורחים. וכך ממשיכה התורה ומתארת את פנייתו של אברהם אבינו אל 'האנשים'[3]:
"יֻקַח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבֺרוּ".
אברהם אבינו מציע ל'שלושת האנשים' 'תחנת ריענון'. קצת מים, צל, פת לחם. אך מה שקורה בפועל הוא[4]:
"וימהר אברהם האֺהֱלָה אל שרה, ויאמר מהרי שלש סאים קמח לושי ועשי עֻגוֺת. ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער, וימהר לעשות אֺתוֺ. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, והוא עֺמֵד עליהם תחת העץ ויאכֵלוּ".
אברהם אבינו מבקש משרה להכין 'שלֺש סאים קמח'. ננסה להבין למה הכוונה. שלוש סאים, היינו קמח בנפח של 432 ביצים. נפח של ביצה ממוצעת, הוא כ50 סמ"ק. ואם כן, שלוש סאים קמח, פירושו 21,600 סמ"ק קמח. למעלה מעשרים ואחת ליטר! זו כמות שמתאימה לאירוע בסדר גודל של חתונה, ולא לאירוח של שלושה אנשים!!
'מעט המים' ו'פת הלחם', הפכו לסעודת ענק, מלוּוָה במנת בשר טריה, של 'בן בקר רך וטוב'. המשנה באבות[5] מביאה את דבריו של שמאי:
"אמור מעט ועשה הרבה".
מצופה מאיתנו, להמעיט בדיבורים, ולהרבות בעשייה. הרמב"ם בפירוש המשניות, מביא את המקור לדברי שמאי, מהפסוקים שלנו:
"צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, כמו אברהם אבינו. הבטיח פת לחם אחת, והביא חמאה וחלב ובן הבקר, ושלוש סאים קמח סלת".
אברהם אבינו פועל מתוך אהבת חסד. מתוך רצון גדול לעזור ולתת. הוא הצליח לשכנע את 'האנשים' לחנות אצלו, ואחר כך הרעיף עליהם שפע של ברכה.
בהמשך הפרשה נאמר על אברהם[6]:
"ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
מהו ה'אשל'? אמרו חז"ל במדרש לקח טוב[7]: אכילה, שתיה, לויה.
אברהם אבינו לא מסתפק בהגשת 'סעודת מלכים', אלא גם טורח ללוות את האורחים. וכך כתב הרמב"ם בהלכות אבל[8]:
"שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר: 'וירא והנה שלשה אנשים', ולִווּיים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים[9]: כל שאינו מלַוֶה כאילו שופך דמים".
אברהם אבינו עמל לחנך את ביתו אחריו למידת החסד, וכפי שמעידה התורה[10]:
"כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
ובאמת, מדת החסד של אברהם אבינו, השתרשה בעם ישראל, והפכה לאחד המאפיינים של האומה הישראלית. כלשון הרמב"ם בהלכות מתנות עניים[11]:
"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק, זרע אברהם אבינו, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה', ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר[12]: 'בצדקה תכונני', ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר[13]: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'".
וכן בסוף הלכות עבדים[14]:
"ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בגוים הערלים. אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה, וציוום בחוקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל".
ואכן הניסיונות הגדולים של אברהם אבינו היו, שהוא נדרש לנהוג באכזריות, ההפך הגמור ממידת החסד שכל כך סיגל לעצמו ולביתו, בכדי לקיים את הציווי האלוקי. המשנה באבות[15] אומרת:
"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו".
שלושת הניסיונות האחרונים של אברהם אבינו, לפי פירוש הרמב"ם, היו במידת האכזריות:
"השמיני הרחקת הָגָר, אחר שנבנה ממנה. והתשיעי הרחקת בנו ישמעאל… וכבר העיד הכתוב שהיה הדבר קשה עליו… אלא שקבל מצוותו יתעלה וגרשם. והעשירי עקדת יצחק".
אברהם אבינו, שכולו אהבה וחסד, מלא ברגשות עזים כלפי שפחתו ובנו. ועל אף מעשיהם הרעים והקשים, אברהם אבינו אינו מעלה על הדעת לשלח אותם מעל פניו, והוא עושה זאת בעל כורחו, כדי לקיים את רצון ה' כאשר ציווהו.
מרן ראש הישיבה, והרב הראשי לישראל, הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, בשיחה שנתן בקבר רחל[16], ביאר את נבואתו של מיכה[17]:
"ומה ה' דורש ממך, כי אם עֲשׂוֺת משפט ואַהֲבַת חסד".
וכך אמר: "לגבי משפט כתוב: "עֲשׂוֺת", ואילו לגבי חסד כתוב 'אַהֲבַת'. משפט צריך לבצע… חסד יש לאהוב. אדם צריך להרגיל את עצמו לאהוב חסד. כשבא ומזדמן לידו מעשה חסד, יעשה אותו".
קורות חייו של אברהם אבינו, הם שיעור גדול ונפלא, מהי 'אהבת חסד' אמיתית.
[1] בראשית י"ח, א – ב.
[2] פ"ו:.
[3] פסוק ה'.
[4] פסוקים ו – ז.
[5] א, ט"ו.
[6] בראשית כ"א, ל"ג.
[7] כאן.
[8] י"ד, ב.
[9] סוטה מ"ו:.
[10] בראשית י"ח, י"ט.
[11] י, א.
[12] ישעיהו נ"ד, י"ד.
[13] שם א, כ"ז.
[14] ט, ח.
[15] ה, ג.
[16] נדפסה במורשה, שיחות ומאמרים, עמ' צ"ט.
[17] ו, ח.