עורך: ש"י לוי בהוצאת מרכז מורשת הרמב"ם, בסיוע משרד הדתות

מועדי הרמב"ם – חנוכה

עריכת תוכן: הרב ש"י לוי עריכה לשונית: אלישבע טויק כריכה ועיצוב: ורד פ. הוצאת מרכז מורשת הרמב"ם טבריה כתובת: התנאים 6 טבריה (בסמוך למתחם קבר הרמב"ם) טלפון: 04-6790632 © כל הזכויות שמורות למרכז מורשת הרמב"ם. כסלו התשע"ח

דברי ברכה

במגילת אנטיוכוס מסופר שהיוונים גזרו על היהודים לבטל את מצוות קידוש החודש, מצוות ברית המילה ומצוות שמירת השבת. מדוע דווקא מצוות אלה? מה כל כך הפריע ליוונים שהיהודים מקיימים אותן?

מצוות קידוש החודש היא היסוד לקדושת הזמן והמועדים. ברית המילה מסמלת את קדושת הגוף של עם ישראל ואת יכולת האדם להתעלות ממדרגת החומר למדרגה רוחנית. בשמירת השבת אנו מכריזים שהננו מאמינים בבריאת העולם – האמונה בכך שהקב"ה ברא את העולם יש מאין בעבור תכלית רוחנית.

היוונים התנגדו לשלושת הקדושות הללו, כיוון שחכמת יוון היא שכלית-רציונלית. על פי אמונתם אין הבדל בין יום למשנהו, הגוף הוא חומרי בלבד, ועולם כמנהגו נוהג.

הרמב"ם עוסק בשני הניסים שהתרחשו בחנוכה – נס הניצחון ונס פך השמן. ידועים דברי הרמב"ם: "כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם… עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם… וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה". מטרתם של החשמונאים הייתה מלחמת קדושה – לחזור ולבסס את שלושת מימדי הקדושה, ובזכות כך זכו שחזרה מלכות לישראל.

ב"ה גם בימינו זכינו לחזרת המלכות לישראל. חזרת המלכות מבטאת את קדושת ארץ ישראל. נראה כי העיסוק בתורת הרמב"ם מתאים ביותר לתקופתנו, כיוון שהרמב"ם עסק הלכה למעשה בנושאים התלויים בגאולת ישראל: בניין בית המקדש, מצוות התלויות בארץ והלכות המלכים.

הרב חיים פוגל יו"ר מרכז מורשת הרמב"ם

הקדמה

בעולם הישיבות נהוג לומר "מאי חנוכה – דתנו רבנן" – חנוכה הוא חג של לימוד תורה שבעל-פה. נראה שאפשר לתת הסבר עמוק מדוע התורה שבעל-פה שייכת כל כך למהותו של חג החנוכה.

בפורים התגלגל נס הצלת עם ישראל בעיקר בידי מסובב כל הסיבות. אולם בחנוכה נס הניצחון ונס פך השמן הם תוצאה של גבורתם של בית חשמונאי, שנלחמו כדי לגרש את היוונים. הקבלה דומה אפשר לעשות בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה. התורה שבכתב ניתנה לנו מיד ה' בלא כל התערבות בשר ודם, אולם התורה שבעל פה מופיעה על ידי חכמי ישראל העמלים בתורה בגבורה.

חוברת זו, העוסקת בעיון בדברי הרמב"ם, ראוי לה שתצא דווקא בחג החנוכה. החוברת היא הראשונה בסדרת חוברות ובהן נביא מאמרים על המועדים לפי כתבי הרמב"ם.

ש"י לוי

חנוכה – חג שכולו מסירות נפש לעבודת ה'

הרב ש"י לוי

הרמב"ם כותב בהלכות חנוכה: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד… אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".

הרמב"ם פוסק שעני שאין לו מה לאכול צריך למכור כסותו כדי לקנות נר חנוכה. רבים הקשו על הרמב"ם, שכן דין זה לא הוזכר בגמרא! המגיד משנה כתב שמקורו של הרמב"ם הוא בהלכות ארבע כוסות, שכן גם בנר חנוכה מתקיים פרסום הנס. אולם, הרמב"ם לא כתב שעל העני למכור את כסותו בעבור ארבע כוסות!

מדוע שינה הרמב"ם מהרגלו וכתב באופן פיוטי – "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד"? נראה שכדי להבין זאת עלינו להעמיק במעשי החשמונאים. כל מעשיהם נעשו תוך מסירות נפש לעבודת ה'.

המלחמה ביוונים – "מלחמת רוח" המלחמה ביוונים לא נבעה מסכנה קיומית, אלא הייתה מלחמה רוחנית. חכמת היוונים עסקה רק בגבולות השכל האנושי והתנגדה לכל מה שלמעלה ממנו. לכן רצו היוונים לבטל מישראל את התורה, שהיא "החכמה האלוקית". נגד גישה זו התקוממו החשמונאים ומסרו את נפשם במלחמת קיום רוחנית.

מסירות נפש על הדלקת המנורה את מסירות הנפש אפשר לראות גם באופן שבו הדליקו את המנורה. מדין תורה יכלו להדליק בשמן טמא ("טומאה הותרה בציבור"), אולם החשמונאים עשו השתדלות עילאית בחיפוש שמן טהור כדי להדליק בקדושה ובהידור. מתוך אותה התעוררות מצד ישראל, האיר להם הקב"ה פנים ועשה להם את נס פך השמן.

הרמב"ם רומז כי חביבות המצווה נובעת מכוח מסירות הנפש של החשמונאים. לכן ראוי שגם אנו נקיים את המצווה בהשתדלות רבה, ומכאן החיוב גם על העני למכור כסותו.

האם יש ערך לשלטון יהודי שלא הולך על פי התורה?

הרב מנשה צימרמן

בארץ ישראל של ימינו קיימת שליטה ישראלית שלא תמיד הולכת בדרכה של התורה. האם יש ערך לשלטון כזה?

הרמב"ם מדגיש בפתיחה להלכות חנוכה כי לאחר הניצחון "חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים". המלכים ששלטו באותה עת (ינאי, הורדוס וכו') לא היו צדיקים, ובכל זאת הרמב"ם רואה ערך בחזרת המלכות. מכאן אנו למדים יסוד חשוב: אפילו אם מלכי ישראל אינם הולכים בדרך התורה – עדיין יש ערך עצום במדינה ישראלית.

אמנם, לפי הרמב"ם, הדינים המיוחדים של "מלך" (כגון כבוד מלכות וירושה) חלים רק על מלך ההולך בדרך התורה, אך המושג "מלכות" קיים ברגע שהשליט יהודי.

שמחת חנוכה לפי הרמב"ם, קביעת חנוכה הייתה גם על נס הניצחון וגם על נס פך השמן. לכן הרמב"ם כותב שאלו "ימי שמחה", ופרשניו הסיקו שיש בסעודות חנוכה עניין של סעודת מצווה, שכן השמחה היא גם על הניצחון הגשמי והחזרת הריבונות.

מהדרין מן המהדרין יחד עם כלל ישראל

הרב דודי גרינפלד

עם ישראל כולו קיבל על עצמו לקיים את מצות חנוכה באופן של מהדרין מן המהדרין. הרמב"ם מפרש את המנהג הזה באופן ייחודי: "המהדר יתר על זה… מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון, ומוסיף והולך בכל לילה".

לפי הרמב"ם, בעל הבית הוא שמדליק את כל הנרות בעבור כל בני הבית. הרב מבריסק הסביר שזהו יסוד בהבנת ההידור: ההידור הוא ייפוי המצווה הבסיסית, ולא דבר נפרד. לכן, כדי שהנרות הנוספים ייחשבו כהידור למצווה, על המקיים המקורי (בעל הבית) לבצע אותם.

מכאן עולה תפיסה עמוקה: אין תורה של צדיקים ותורה של פשוטים. ההבדל הוא רק באיכות הקיום. ההידור תמיד מחובר למצווה הבסיסית המשותפת לכל ישראל.

ניצוצות הרמב"ם בפיוט 'מעוז צור'

הרב יהושע וייסינגר

לך נאה לשבח – הדלקת הנרות כהלל: הרמב"ם מחדש שהדלקת הנרות מבטאת את השמחה וההלל, מלבד פרסום הנס. חנוכת המזבח: הפיוט מזכיר את חנוכת המזבח. הרמב"ם מציין כי לעתיד לבוא, בחנוכת הבית השלישי, יאמרו רק את "מזמור שיר חנוכת הבית", שכן האויבים כבר יושמדו ולא יהיה צורך במזמורי הגנה נוספים. רעות שבעה נפשי: מדוע מזכירים ניסים אחרים בחנוכה? לפי הרמב"ם, השבח צריך לבוא מתוך רגשי התעלות. לכן בפיוט שנאמר בשיר ובהתרוממות, יש מקום להזכיר את כל הניסים מתוך "חביבותא דניסא".

הדלקת המנורה

הרב מאיר שרעבי

הרמב"ם פוסק שצריך להדליק את נרות המנורה במקדש פעמיים בכל יום – בבוקר ובערב (שלא כרשב"ם שסבר שרק בערב).

בנוגע למספר המנורות: שלמה המלך עשה עשר מנורות נוספות. כיצד יכול היה לשנות? החת"ם סופר מסביר שעל פי הפסוק "וכן תעשו" – לדורות, בכל בניין ובניין יראה ה' לנביאיו את התבנית המתאימה לאותו זמן, ולכן המנורות של שלמה היו כלי עבודת אלוהים ממש.

הרמב"ם מקשר בין המנורה למזבח העולה: אש המנורה (הנר המערבי) חייבת להילקח מהמזבח החיצון. הנרות הם כקורבנות התמיד, ולכן לדעת הרמב"ם מדליקים אותם פעמיים ביום, בבוקר ובערב.