זכור ימות עולם כתבה שניה

מפאת השבועה שהתורה לא תשכח לעולם, דאגה ההשגחה להקים מרכזים רוחניים גדולים ברחבי ארצות המזרח עוד לפני סיום תקופת הגאונים. כאמור, ראשי ישיבות בבל היו הישיבות היחידות לעם היהודי כולו במשך כחמש מאות שנה, כאשר הוו בפועל הסמכות על בכל תחומי החיים של היהודים בפרט והקהילות היהודיות בכל מקום שהיו בכלל.

בסוף תקופת הגאונים, התפתחו המרכזים הרוחניים במערב (צפון אפריקה וספרד), ושם ישבו דמויות רוחניות כבירות בעולם התורה. עיר הקודש קרואן שבתוניסיה, הייתה אחת הערים המרכזיות בהן הוקמו ישיבות ובתי דין מפורסמים. בין הדמויות הבולטות בקרואן היו רבי חושיאל ובנו רבנו חננאל, וכן רבנו נסים גאון. אחרי פטירתו של רבנו נסים גאון עמד בראשות הישיבה בנו רבי יעקב גאון הידוע מאיגרת ששלח לו רבי שרירא גאון לבקשתו, על מנת שמלחמותיו נגד הקראים שהתרבו מאד בקרואן, יקבלו תוקף של ראש הישיבה של פומפדיתא. בתקופתו של רבי יעקב גאון הגיע השבוי המפורסם אלדד הדני, ובידו הלכות רבות שקבל לדבריו משבטי ישראל האבודים.

מכאן ואילך, המרכז הרוחני עבר למרוקו, שם התרכזו גדולי עולם. בעיר פאס, שהייתה מרכז התורה במרוקו, הוקמה ישיבה מפוארת בראשותו של הרי"ף (רבי יצחק אלפסי), שהיה תלמידם של רבנו חננאל ורבנו נסים גאון. הרי"ף נחשב לאחד משלושת עמודי ההוראה עליהם נשען מרן השולחן ערוך.

לאחר שהרי"ף עזב לספרד, מונה רבי יהודה הכהן אבן סוסאן לשמש כראש הישיבה ואב"ד בפאס. הוא היה דמות מרכזית ביותר, והוא זה שקיבל את הרמב"ם ומשפחתו כשהגיעו מספרד למרוקו. הרמב"ם למד אצלו תורה במשך חמש שנים, ורבי יהודה אבן סוסאן היה רבו המובהק. סופו של רבי יהודה היה טרגי, שכן הוא נהרג על קידוש השם בשנת ד'תתקכ"ה על ידי המואחידון (הקיצונים המוסלמים) לאחר שסירב להתאסלם.

הקהילה היהודית במרוקו המשיכה לפרוח למרות הרדיפות. לאחר תקופת המואחידון, חזר השקט היחסי והיישוב היהודי השתקם. בעיר פאס ובעוד ערים נבנו בתי כנסת חדשים, מונו חכמים לפרנסי הקהילה ולמנהיגי העיר, נמנו דיינים ונפתחו ישיבות.

חשוב לציין, שמתקופת הגאונים עד הגירוש הראשון ארץ מרוקו הייתה ידועה יותר כמלכות פאס. העיר פאס הייתה מאז ומתמיד בעיני הערבים וגם בעיני הנוצרים כעיר חשובה מאד כשכל המלומדים והפילוסופים מתרכזים בה, מטבע הדברים גם היישוב היהודי, הישיבות והבתי דין התרכזו בעיר פאס שהייתה הבירה של המלכים השונים, מכאן השם "מלכות פאס" השגור בפי כל. אולם, מהמאה ה-14 ולאחר מכן, פני ארץ מרוקו יעברו שינוי רחב מאד כשערים אחרות נבנות ומתאכלסות בהתאם להתפתחויות הפוליטיות.

במאה ה-12 וה-13, אנו עדים על דמויות של רבנים גדולים כמו רבי נסים בן מלכה הישיש, שהיה גם מקובל גדול שחיבר ספר צניף מלוכה. בנו, רבי יהודה בן מלכה היה גם מקובל, תלמיד חכם ופילוסוף, והוא חיבר פירוש על ספר היצירה ופירוש על פרקי רבי אליעזר. באותם זמנים מי ששימש כאב"ד בעיר היה הדיין הגדול רבי יוסף הכהן אבן סוסאן צאצאי רבי יהודה הכהן אבן סוסאן הגדול הי"ד שהבאנו לעיל כאשר אביו של הרמב"ם עזב את העיר.