מנהג האפיקומן – חיפושו, גניבתו, הצפנתו וחיפושו – רווחים מאוד בימינו בקהילות רבות בעם ישראל, ניתן לומר שמנהג זה היום הוא חלק עיקרי בליל הסדר. מנהג זה יש לו סימוכין עוד מתקופת האמוראים לפני כאלפיים שנה. אך השאלה הנשאלת היא האם המנהג כך היה? האם נהגו לגנוב? לחטוף את האפיקומן? ומה מטרת מנהג זה.

בגמרא במסכת פסחים (קט, א) מסופר לנו שיש לחטוף את האפיקומן והמטרה היא כדי שהתינוקות לא יירדמו, וכך נאמר: "תניא, רבי אליעזר אומר חוטפים מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו". אם כן אנו רואים חשיבות גדולה לדאוג לכך שהילדים – שליל הסדר הוא בעיקר בשבילם, ומוטל עלינו להגיד ולספר לבנים על ההתרחשות והניסים שעם ישראל עבר.

המנהג הרווח בימינו: המנהג היום השתנה ובמקום שמבוגרי הסדר "יחטפו" את המצות מילדי הילדים על מנת שישארו ערים ויתעוררו לשאול שאלות, הילדים עצמם "חוטפים", "גונבים", או "מחפשים" את האפיקומן. חכמים רבים כתבו על מנהג זה כי הוא הוא ראוי בעיקר כי הוא מאתגר ומשאיר את הילדים ערים. היעב"ץ כתב: "מה שנוהגין אצלנו האשכנזים שהילדים גונבים האפיקומן יש לו סמך בגמרא – חוטפין מצה בלילי פסחים" (ראו עוד חק ליעקב על השו"ע סי' תע"ב סק"ב).

אם כך מה הכוונה של מנהג חטיפת האפיקומן? רש"י פירש לנו בגמרא שהבאנו לעיל, שהמילה "חוטפים" מתייחסת אל בעלי הסדר שידאגו לאכול את המצה כמה שיותר מהר וזה בכדי לגרום לכך שהילדים יהיו גם כן בזמן אכילת המצה. ישנם דעות נוספות (בין היתר רש"י) שחטיפה הכוונה להוצאת הקערה מהשולחן טרם שאלת "מה נשתנה" וזה בכדי לעורר את הילדים לשאול "מדוע חטפו את הקערה טרם אכילת המצות" וכיוצ"ב.

מקור קדום נוסף הוא של רמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ג) שם כתב שיושבי הסדר צריכים לחטוף זה מזה את המצה. דבר מעין זה יגרום לילדי הסדר לשאול שאלות ולא להרדם.

מנהג תימן: אחרים פירשו (רשב"ם ועוד) שהמילה "חוטפים" מתייחסת לחטיפת המצה מידיהם של הילדים כדי שלא ירדמו לאחר שישבעו מהמצה. היו גם מי שהתנגד למנהג זה, וטענו שגניבת האפיקומן מידי המבוגרים הוא בדוי ואין לו בסיס, ואפילו יש מן הגויים שאמרו שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב, זכר ליציאת מצרים שבני ישראל ניצלו את ההזדמנות וגנבו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב, ולכן אין לנהוג ולהנהיג את הילדים בגניבה. ועל כן ראוי ויותר נכון חינוכית להחזיק בדברי הרמב"ם בהלכות גניבה א, ב: "ואסור לגנוב דרך שחוק, או לגנוב על מנת להחזיר, או לגנוב על מנת לשלם, הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך". וכבר ביאר שם הגר"י קאפח שמנהג זה ככל הנראה אסור מדרבנן שהרי הגנב גורם מגרעת נפשית לעצמו.

וכך כתב ('הליכות תימן' עמ' 22 הע' 21): "לא היו נוהגים 'לגנוב' את האפיקומן, לפי שהגניבה אסורה אפילו לשחוק ולשמחה ואפילו לדבר מצוה". וכן בספר 'אגדתא דפסחא' עמ' 15 הע' 3: "אין מנהג לגנוב את האפיקומן".

אגב, יש לציין שבחלק מקהילות יוצאי תימן היה מנהג נוסף באפיקומן והוא שאב המשפחה בוצע את המצה ונוטל את האפיקומן, עוטפו במפית, ומניח אותו על כתפו ומסתובב בבית עד שמגיע לפתח הבית ואומר: "זה זכר לאבותינו שיצאו ממצרים ומשארותם צרורות בשמלותיהם על כתפיהם", ואחר כך מטמין את האפיקומן בין המפה לשולחן. (ראו בהרחבה הגדת קורן לפסח, עמ' 26).