יציאת מצרים היא יסוד כל אמונתנו, ועליה מבוססים כל חיינו. כאשר משה מתחיל ללכת למצרים כדי להוציא משם את עם־ישראל, אחד הדברים הראשונים שאומר לו ה' הוא: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם"[1].
על פסוק זה יש לשאול: למה חשוב כל־כך שנדע שה' הולך לחזק את לב פרעה?
וכן יש לברר: האם באמת לא הייתה לפרעה בחירה חופשית?
שיטת הרמב"ם – פרעה היה בובה
לסוגיה זו מתייחס הרמב"ם בהלכות תשובה:[2]
כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו.
ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו.
הרמב"ם סובר שפרעה חטא בכך ששעבד את בני ישראל במצרים, וכעונש על כך נשללה ממנו זכות הבחירה החופשית והיכולת לעשות תשובה[3]. בעקבות העונש לא יכול היה פרעה לשוב בתשובה גם לאחר עשר המכות שנתן ה' על מצרים. דברי הרמב"ם מסבירים היטב כיצד ייתכן שלמרות עשר המכות שבאו על מצרים, ולמרות הצער, ההרס והמוות שבאו בעקבותיהן, עדיין עמד פרעה בסירובו לשלח את עם־ישראל.
אולם בשונה מדברי הרמב"ם, ספר העיקרים[4] ורבי יצחק עראמה, בספרו עקידת יצחק,[5] סוברים שבכל מצב יכול אדם לעשות תשובה, ולעולם ה' אינו לוקח מהאדם את בחירתו החופשית. לשיטתם גם לפרעה הייתה בחירה חופשית, ואף־על־פי־כן הוא לא שב בתשובה. הם מסבירים כי הסיבה שה' חיזק את לב פרעה הייתה דווקא כדי להביא אותו למצב שתהיה לו בחירה חופשית. שהרי לאחר שראה פרעה את כל הניסים הגדולים שעשה ה' בעשר המכות – באופן טבעי הוא היה משלח את עם־ישראל, ולא מכוח בחירתו החופשית אלא בעקבות הפחד מהמכות הכבדות. אם כן, לולא חיזוק לב פרעה, המכות בעצמן היו גורמות לשלילת הבחירה החופשית של פרעה, כי היה משחרר את ישראל רק בגלל הפחד. לכן היה הכרחי שה' יחזק את לב פרעה כדי לאזן את המצב, וכדי שתהיה לו בחירה חופשית ולא יהיה מונע רק מפחד.
עיון בשיטת הרמב"ם
כאמור, על־פי הרמב"ם לא הייתה לפרעה בחירה חופשית. היא נשללה ממנו בעקבות מעשיו הרעים. אולם המפרשים מקשים על דברי הרמב"ם מפסוק ביחזקאל:[6] "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי אלוהים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". מפסוק זה רואים שהקב"ה חפץ בתשובת הרשעים. אם כן, כיצד ייתכן שה' שלל מפרעה את בחירתו החופשית?
קושיה נוספת שיש לשאול מה המשמעות הגדולה כל־כך בשלילת יכולת הבחירה של פרעה, שבעבורה היא מוזכרת בתחילת סיפור יציאת מצרים?
ישנם שני ביאורים ברבותינו לשאלות אלה.
הרמח"ל, בספרו דעת תבונות,[7] מבאר באריכות את עניין ייחוד ה', וזה לשונו:
הנה כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד שאין שולט ומושל אלא הוא, ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה אלא הוא, ואין מעכב על ידו ואין מונע לרצונו וזהו ששליטתו יחידית וגמורה…
המשמעות של ייחוד ה' היא לא רק להאמין שהקב"ה הוא האלוה היחיד בעולם, אלא להאמין שהקב"ה גם שולט בעולם ומוביל אותו לפי רצונו, ואין לשום ברייה כוח לעכב או למנוע את המהלך האלוקי. בהמשך דבריו מונה הרמח"ל חמישה סוגים של כפירה, ובסוג הכפירה הרביעי הוא כותב:
הדעה הרביעית היא דעת גויי הארץ האומרים חטא ישראל אין ישועתה לו באלוקים סלה חס ושלום, כי הקב"ה בחר בהם ונתן הבחירה בידם להיות צדיקים או רשעים והם הרשיעו לעשות ומנעו ממנו יתברך כביכול להיטיב עוד להם, והוכרח לעזוב אותם להחליפם באומה אחרת…
חלק מהגויים (הנוצרים והמוסלמים) טוענים שאכן הקב"ה בחר בעם־ישראל, אולם בעקבות חטאי העם הוא עזב אותם והחליפם באומה אחרת, חס ושלום. אולם הרמח"ל כותב שתפיסה זו אינה נכונה, ונובעת מחשיבה פסולה שבני אדם, בבחירתם החופשית, יכולים למנוע מהקב"ה לבצע את המהלך האלוקי לתיקון העולם. באופן זה גם עם־ישראל היה יכול לבחור לנהוג כרשעים, ולהכריח את הקב"ה להחליפו באומה אחרת.
מעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק כולם תלוים ברצונו, וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים, זאת נחמתנו בעניינו, כי לא על מעשינו יפקד ולא לזכותינו ימתין או מחסרון יחליפינו ח"ו, אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת. הנה אפילו לא יהיה זכות בישראל כשיגיע עת מועד, על כל פנים יושיענו ודאי, כי הוא אדון כל הוא ויכול לעשות כן כשהוא רוצה.
הרמח"ל מחדש שבגלל ייחוד ה' ושלטונו המוחלט בעולם, אין שום דבר שיכול למנוע ממנו לפעול לפי רצונו. אפילו החטאים הרבים של עם־ישראל אינם יכולים לשנות את בחירתו בישראל או לעכב את גאולתם. זאת משום שהבחירה בישראל היא בחירה מצידו של ה' יתברך ואיננה תלויה במעשי העם.[8]
על פי זה אפשר לבאר מדוע כבר בתחילת יציאת מצרים הדגישה התורה את שלילת הבחירה החופשית של פרעה. ביציאת מצרים נוצר עם־ישראל, והקב"ה ייסד אותו כעם הנבחר. אם הקב"ה לא היה שולל את בחירתו החופשית של פרעה, והוא היה משלח אותם מרצונו החופשי, אפשר היה לטעות ולחשוב שפרעה יכול היה לבחור גם לא לשלח את עם־ישראל ממצרים, ושבכוחו היה למנוע מהקב"ה לגאלם ולתת להם את התורה כעם הנבחר. לכן שלל הקב"ה את הבחירה החופשית של פרעה, כדי לגלות לנו שהבחירה בעם־ישראל תלויה ברצון ה' בלבד, ולא ברצונו של שום אדם, גדול ככל שיהיה.
מכך אפשר ללמוד שגם לעם־ישראל בעצמו אין יכולת לגרום ע"י בחירתם שהקב"ה יחליפם באומה אחרת. משום כך הדגישה התורה כבר בתחילת יציאת מצרים, בעת הולדתו של עם־ישראל, את היסוד הגדול הזה – שהבחירה בישראל תלויה ברצון ה' בלבד ואין יכולת לשנותה.
הסבר נוסף לדברי הרמב"ם כותב הרב פינקוס:[9] "ישנה טעות נפוצה בהבנת המושג 'בחירה' בכללותו, אנחנו רגילים לחשוב שבחירה פירושה שיש ברירה האם כן לעשות משהו או לא". כוח הבחירה הוא הרבה יותר מזה. מהותה של יכולת הבחירה החופשית שנתן לנו ה' היא שאפשר לעשות הכול. הרמב"ם מתאר זאת באומרו שכל אדם יכול להיות רשע כמו ירבעם בן נבט או צדיק כמו משה רבנו.
אולם לכאורה קשה: הרי האדם לא יכול לבחור להמיט על עצמו חורבן מוחלט, שהרי הקב"ה נתן לו אפשרות לעשות תשובה בכל שלב, ואפשרות זו מהווה 'מגן' לאדם. אם האדם יכול תמיד לתקן – נמצא שאין לו בחירה מלאה, כיוון שאינו יכול להיות רשע עד הסוף או צדיק עד הסוף, כי תמיד נשאר לו פתח להשתנות.
הרב פינקוס מבאר שלדעת הרמב"ם לאדם יש כוח בחירה גדול כל־כך, עד שכחלק מהבחירה שניתנה לו בידו לכבול את עצמו באופן שלא יוכל לחזור בו, ושלא תהיה לו את האפשרות לעשות תשובה. את היסוד הזה הודיע לנו הקב"ה בתיאור שלילת בחירתו של פרעה.
מיסוד גדול זה אפשר להסיק גם מסקנה חיובית. כוח הבחירה של האדם כה גדול, עד שיכול באמצעותו לתקן כל העולם, ולהגיע לדרגה גבוהה כמו של משה רבנו, שפשוט כבר לא היה יכול לקלקל את עצמו.
ולכן יסוד זה מופיע בתחילת יצירת עם־ישראל, כדי שנדע שעם־ישראל בכוח בחירתו יכול לתקן את כל העולם, עד שלא יהיה בו עוד רע.
לסיכום, בדברי הרמח"ל והרב פינקוס ראינו שני יסודות שמשלימים זה את זה. מצד אחד בכוח הבחירה אפשר לתקן הכול או חס וחלילה להרוס הכול, ומצד שני רצון ה' ומהלכיו הם ששולטים במציאות, ועם־ישראל לא יוחלף לעולם.
[1] שמות ד, כא.
[2] הלכות תשובה ו, ג.
[3] המקור לדבריו הוא במדרש רבה (בכמה מקומות ובעיקר שמות רבה יג, ג), ובעקבותיו הלכו הרמב"ן (שמות ז, ג) והרד"ק (שמואל א ב, כה).
[4] חלק ד, פרק כה.
[5] סימן לו.
[6] יחזקאל יח, לב.
[7] סימן לו.
[8] עיין עוד בדברי המהר"ל מפראג בנצח ישראל, פרק יא ובבאר הגולה, באר שלישי, עמ' מג ואילך.
[9] בספרו "נפש שמשון אמונה", עמ' שו.