האמנת האלוקות

שמואל שילה

| ט"ו אב תשפ"ב |

פרשת ואתחנן

האמונה בה' היא אבן פינה לתורה והמצוות. אנו מחויבים להאמין בה' ולשמוע בקולו ולא להסתפק באמונה חלקית הכוללת רק הכרה בעצם מציאות הבורא.

גדולי הראשונים נחלקו אם מצות האמונה ראויה להימנות בתוך מנין תרי"ג המצוות.

הרמב"ם[1] מונה כמצווה ראשונה את מצות האמנת האלוקות:

"המצוה הראשונה היא הצווי אשר צונו להאמין הא-לוהות והוא שנאמין שיש שם עִלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאות והוא אמרו יתעלה 'אנכי ה' א-להיך'".

וכן כתב בהלכות יסודי התורה[2]: "וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר 'אנכי ה' א-להיך'".

בעל הלכות גדולות חולק על הרמב"ם. לדעתו אין למנות את מצות האמנת האלוקות כמצווה בתוך מניין התרי"ג, משום שמניין המצוות אינו כולל אלא מצוות שקיבלנו כהוראות. לעומת זאת את האמונה השריש ה' בנו באמצעות אותות ומופתים והרי אנו יודעים אותה כאמת מוחלטת ועובדה ברורה שאין לערער אחריה. על כן לא ראוי למנות את מצוות האמנת האלוקות כאחת מתרי"ג המצוות.

עוד קשה, וכך הקשה רבי חסדאי קרשקש בספר אור ה', כיצד ייתכן ציווי להאמין בה', הלא מי שאינו מאמין לא ישמע לציווי זה, והמאמין הרי בהכרח שהאמין עוד לפני ששמע את ציווי ה'?!

נוסיף קושיה מדעתנו שהפסוק[3] "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ" אינו בלשון ציווי אלא כעין הזדהות – ה' מגלה ומראה את עצמו לעיני בני ישראל, וכמאמר הכתוב[4]: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". אם כן מדוע מנה הרמב"ם מצווה זו?

נאמרו כמה תירוצים והסברים לדעת הרמב"ם. המשותף שבהם הוא שמצות האמנת האלוקות אינה באה כדי לשלול את הכפירה בה' בלבד אלא להוסיף על האמונה הראשונית שהיא עצם ההכרה במציאות ה'. נסביר את מהות הוספה והשלמה זו לפי דקדוק בלשון וסדר ההלכות של הרמב"ם.

תחילה נוסיף בירור בתוך דברי הרמב"ם. הרמב"ם פותח את ספר משנה תורה "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון", ואילו בספר המצוות לשון הרמב"ם היא "להאמין[5] הא-לוהות". האמונה והידיעה אינן היינו הך, ולכן צריך לעמוד על שינוי הלשון.

האמונה היא קבלת העניין ש"יש שם מצוי ראשון" והבנתו, ואילו הציווי לידע הוא העמקה לצורך הפנמת האמונה וחקיקתה בלבנו. וכלשון הכתוב[6] "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ"[7]. ידיעה מביאה להתעוררות הלב בשונה מן האמונה שעיקרה לקבל שישנה אלוקות שבמהותה היא נבדלת מכל המציאות.

כעת נבוא להסביר את גוף דבריו של הרמב"ם. בהלכות יסודי התורה[8] הרמב"ם מסביר באריכות את מצות האמונה בה': "והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה ביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו".

ואולם הרמב"ם מוסיף שאי אפשר להשיג ידיעה זו בשלמות, וכך הרמב"ם[9] מסביר את בקשת משה רבנו "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ[10]":

"מה הוא זה שבקש משה רבינו להשיג כשאמר 'הראיני נא את כבודך'? בקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ברוך הוא עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים. כך בקש משה רבינו להיות מציאת הקדוש ברוך הוא נפרדת בלבו משאר מציאת הנמצאים עד שידע אמתת המצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בריו".

אם כן השגת האלוקות תישאר לעולם נבדלת במידת מה מן האדם. לא נוכל להשיג בשכלנו את מציאות ה' באותה צורה שבה שאנו יודעים ומכירים את העולם סביבנו. הסיבה לכך היא כפי שהרמב"ם כותב היותנו בעלי גוף.

את פרק ב בהלכות יסודי התורה הרמב"ם פותח במצווה לאהוב את ה' ולירא ממנו ומסביר כיצד נגיע לאהבת ה' וליראתו:

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי'. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד… כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם[11]".

דרך זו של התבוננות בעולם, הרי היא כמעט ההפך הגמור ממה שהסביר הרמב"ם בנוגע למצות האמונה. במצות האמונה עובדת היותנו בעלי גוף מונעת ממנו את השגת האלוקות בהשגה שלמה, ואילו במצות אהבת ה' הדרך להגיע לאהבתו היא דווקא על ידי התבוננות בעולם הגשמי. הרי שהעולם אינו מונע אותנו מלהתקשר לה' אלא להיפך, הוא מגלה עליו ומקשר אותנו אליו.

מהות מצות האמונה היא להכיר בגדלות ה' שהוא אינו בגבולות העולם הזה. העולם שלנו מורכב מגוף ונפש, מדומם וחיוּת ה"מתלבשת" בתוכו ונותנת לו קיום. ה' מצווה אותנו להאמין שהוא יתברך אינו רק מחייה את העולם אלא הוא "מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא" – כל הנמצאים נמצאו ממנו והוא בהכרח אינו כדוגמתם כלל.

הכרה זו איננו יכולים להשיג בהשגה שלמה בשכל, משום שאנו מורכבים מגוף ונפש ואין אנו מכירים אופן אחר של חיים. על כן היינו מוכרחים לשמוע את ה' פונה אלינו בעצמו "אנוכי ה' א-לוהיך"[12] ובכך ציווה אותנו להאמין בו, שהוא מצוי ראשון ואין מציאות כלל מלבדו.

ואולם, אף על פי שמהות האמונה נבדלת ממנו ואיננו יכולים להשיגה בשכלנו בשלמות, עדיין מצווה עלינו "לידע", כלומר, לנסות ולהשיג מה שאפשר כדי שתיחקק בליבנו האמונה בו, שעל ידה נדע שכל המציאות נמצאה מאמיתת מציאותו של ה'.

 

[1] ספר המצוות, מצות עשה א.

[2] א, ו.

[3] שמות כ, ב.

[4] דברים ה, ד.

[5] המקור בערבית הוא "אעתקאד" שמשמעו גם "אמונה" וגם "ידיעה" (ראה ספר המצוות מהדורת רבי חיים העליר, הערה 1 למצות עשה א). וראה מה שנכתוב בהמשך שמצות האמונה קשורה בידיעה.

[6] דברים ד, לט.

[7] יש ראשונים שמנו מצווה זו כמצווה בפני עצמה.

[8] א, א.

[9] הלכות יסודי התורה א, י.

[10] שמות לג, יח.

[11] הלכות יסודי התורה ב, ב.

[12] "אנוכי" פירושו מה שלא היית יכול לדעת מדעתך.

לקובץ המאמר