עבודת המשכן והמקדש, היתה נעשית לאורך שעות היום. אולם, הפרשה שלנו פותחת בציווי מיוחד:

"וידבר ה' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה, היא העֺלָה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבֺקֶר[1]".

וכתב על כך רש"י:

"הרי העניין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהא כשר כל הלילה".

וכן כתב הרמב"ם[2]:

"אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערבים, מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום, ומקטירין איברי עולות והאימורין עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות, ואיברין ואימורין שלא נתאכלו בין מן התמיד בין משאר הקרבנות מהפכין בהן כל הלילה עד הבקר שנאמר 'כל הלילה עד הבקר' ".

בשעות הלילה, כבר לא הוקרבו קרבנות חדשים, אבל כל מה שנשאר מהקרבנות שהוקרבו במשך היום, ועדיין לא נשרף על המזבח, היו מעלים לאורך הלילה.

בגמרא במסכת ברכות, דין זה מקבל משמעות מיוחדת. הגמרא מביאה מחלוקת האם התפילות – שחרית מנחה וערבית, תוקנו על ידי שלושת האבות, או שהם כנגד קרבנות התמיד. הדעה שהתפילות הן כנגד קרבנות התמיד צריכה ביאור, שהרי תפילות יש שלוש, ואילו תמידים יש שניים. ועל כן מבואר בברייתא בגמרא[3]:

"מפני מה אמרו תפילת השחר עד חצות – שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות… ומפני מה אמרו תפילת המנחה עד הערב – שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב… ומפני מה אמרו תפילת הערב אין לה קבע – שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה".

הרי שתפילת ערבית נתקנה כנגד שריפת האברים והפדרים לאורך הלילה. וכן כתב הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפיים[4]:

"וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר: 'היא העולה' וגו' ".

להיותה של תפילת ערבית כנגד האיברים והפדרים, ישנם גם משמעויות הלכתיות. הגמרא[5] מבררת למה התכוונה הברייתא כאשר אמרה ש'תפילת הערב אין לה קבע':

"מאי אין לה קבע? אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא [האם הכוונה שאם רוצה יכול להתפלל כל הלילה?] – ליתני [היתה אומרת הברייתא] תפלת הערב כל הלילה! אלא מאי אין לה קבע? כמאן דאמר: תפלת ערבית רשות".

ופירש תלמיד רבינו יונה[6]:

"בלשון אין לה קבע נכללים שני דברים: האחד שאינה חובה כמו תפלת שחרית ומנחה אלא רשות, והאחר שאין לה זמן קבוע אלא זמנה כל הלילה".

הרי שלתפילת ערבית ישנם שתי הלכות מיוחדות: זמנה נמשך כל הלילה, והיא אינה חובה כמו שחרית ומנחה.

מה שזמנה של ערבית נמשך כל הלילה, מובן שהוא כנגד אברים ופדרים שהיו נשרפים כל הלילה, אך מדוע חובתה של תפילת ערבית שונה מחובתם של התפילות האחרות?

כתב רש"י במסכת שבת[7]:

"למאן דאמר תפלת ערבית רשות – מפני שהיא כנגד הקטר חלבים ואיברים, שאין מעכבין כפרתן".

ההלכה היא, שמביא הקרבן יצא ידי חובה אם נזרק הדם על המזבח, אף אם לבסוף לא הוקטרו האברים על אש המערכה. וכיון שתפילת ערבית היא כנגד הקטרת האיברים לאורך הלילה, הרי שחובתה שונה מהתפילות שהן כנגד התמידים עצמם.

דין נוסף, שנלמד מכך שתפילת ערבית היא כנגד שריפת אברים ואמורים, נמצא בשולחן ערוך בהלכות שבת[8]:

"מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול".

והיינו שבכניסת השבת, יש להתפלל ערבית מוקדם יותר מאשר בימות החול. מה הטעם לכך? כתב המגן אברהם[9]:

"ונראה לי לתת טוב טעם, דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה, ובשבת אסור ליתנן".

בימות החול מותר היה להעלות את אברי הקרבנות של היום אל אש המערכה, וכן להפך באברים שעדיין לא נשרפו. בשבת עבודה זו היתה אסורה, ומותר היה רק להעלות את האברים אל האש לפני כניסת שבת, ולהניח להם להישרף מאליהם. כנגד עבודה זו, יש להקדים את תפילת ערבית של ליל שבת יותר מאשר בימות החול.

ועוד מצאנו הלכה נוספת שנלמדה מהנושא שלנו, והיא בתחילת הלכות ראש השנה. וכך כתב הרמ"א בהגהתו לשולחן ערוך[10]:

"ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום".

היו קהילות, שנהגו שאותו אדם שעלה להיות חזן באמירת הסליחות, שימש כחזן לאורך כל תפילות היום. וביאר המגן אברהם[11]:

"אפילו ערבית, שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור".

דברים אלו מעוררים תמיהה: אפשר להבין שמכבדים את חזן הסליחות לעבור לפני העמוד גם בשחרית ובמנחה, שהרי תפילות אלו שייכות לאותו היום, אבל למה גם בערבית, הרי תפילת ערבית שייכת כבר ליום הבא?

הסביר החתם סופר[12]:

"יש לומר דערבית שלאחריו שייך שפיר למנחה שלפניו, מפני שהיא נגד איברים ופדרים שניתותרו מתמיד של ערב שהיא תפלת ערבית".

כאמור, תפילת ערבית היא כנגד האברים שהועלו על המזבח לאורך הלילה. אברים אלו הם של התמיד של בין הערביים ושאר הקרבנות שהוקרבו לאורך היום. והרי שתפילת ערבית שייכת בעצם ליום הקודם ומסכמת אותו. וכתב האדמו"ר הפני מנחם[13]:

"תפלת ערבית נתקנה כנגד הקטרת אברים ופדרים, שיהיה תיקון לכולם, אפילו לאברים שפקעו מעל גבי המזבח ושאר הפסולים שאם עלו לא ירדו, תיקון לדורות בכל המצבים".

 

 

 

 

[1] ויקרא ו, א – ב.

[2] תמידין ומוספין א, ו.

[3] ברכות כ"ו:.

[4] א, ו.

[5] כ"ז:.

[6] י"ח: – י"ט. מדפי הרי"ף.

[7] ט, ב.

[8] רס"ז, ב.

[9] ס"ק א.

[10] תקפ"א, ז.

[11] ס"ק, ז.

[12] נדפס בשולי העמוד.

[13] פרשת ויצא סוף מאמר ב.