'ואחות לוטן תמנע'

שאולי גרינפלד

| י"ח כסלו תשפ"ד |

פרשת וישלח

התורה בפרשתנו, מאריכה מאד בתיאור משפחתו וצאצאיו של עשו:

"וישב עשו בהר שעיר, עשו הוא אדום. ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר. אלה שמות בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו, רעואל בן בשמת אשת עשו. ויהיו בני אליפז תימן אומָר צפו וגעתם וקנז. ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו, ותלד לאליפז את עמלק, אלה בני עדה אשת עשו[1]".

בהמשך הפסוקים, התורה מפרטת את אלופי עשו, ואת המלכים אשר מלכו באדום לפני מלָך מֶלֶך לבני ישראל.

אריכות זו, באנשים שאינם קשורים לעם ישראל, ולכאורה אין בהזכרת שמם שום תועלת חינוכית או עיונית, נראית תמוהה ביותר.

חכמינו זכרונם לברכה, עמדו על קושי זה, ובדרכם שלהם, לימדו אותנו שגם בפסוקים אלו, טמונים לימודים גדולים וחשובים. וכך מלמדת אותנו הגמרא בסנהדרין[2]:

"'אחות לוטן תמנע' מאי היא? תמנע בת מלכים הואי[3], דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע. וכל אלוף – מלכותא בלא תאגא היא[4]. בעיא לאיגיורי[5], באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל[6]. מאי טעמא – דלא איבעי להו לרחקה[7]".

הרמב"ם ראה בהבנה שכל פסוק בתורה יש לו משמעות גדולה, גם אם איננו יודעים מה היא, את אחד מיסודות האמונה. וכך כתב בפירוש המשניות למסכת סנהדרין, בהקדמה לפרק חֵלֶק[8]:

"והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא שנאמין שכָּל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שנתנה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה".

האמונה בתורה מהשמים, כוללת את האמונה שכל התורה כולה ניתנה מהשמים, ולכן אין פסוקים שיש להם יותר קדושה מאשר לפסוקים אחרים. וכפי שממשיך הרמב"ם ומפרט:

"ואין הבדל בין 'ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען[9]', 'ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד[10]' או 'אנכי ה'[11]' ו'שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד[12]', הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה קדושה אמת".

עשרת הדברות ואמונת היחוד, נתפסים בעיננו כחלקים החשובים ביותר של התורה, בעוד שפירוט צאצאי חם או בני משפחתו של עשו נראה כחסר תועלת. בא הרמב"ם ומלמד אותנו שהכל תורת ה' תמימה.

וכן חוזר הרמב"ם ומשנן בפנינו עיקר גדול זה, בספר מורה נבוכים[13]:

"גם כאן דברים שהם מסתרי תורה, שכבר נכשלו בהם רבים, וראוי לבארם. והם אותם הסיפורים המסופרים בתורה אשר חושבים שאין תועלת בהזכרתם, כגון תארו הסתעפות העמים מנח, ושמותם ומקומותיהם, וכן בני שעיר החֺרי, ותיאור המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכיוצא באלה".

הרמב"ם מיד בפתיחת דבריו, אומר לנו שאותם פסוקים הם מ'סתרי תורה'. כלומר, שנדרשת התבוננות מיוחדת כדי להבין מה אנו למדים מהם. בעניין זה, נותרה בידינו מרגלית יקרה, שהביא הגאון הרב משה צבי נריה, בספרו מועדי הראי"ה, שם מתואר פורים אחד בביתו של מרן הרב זצ"ל ביפו, שבו נתבקש הרב להאיר את עיני הנוכחים, ב'סתרי התורה' שבפסוק 'ואחות לוטן תמנע'. וכך מסופר שם[14]:

"בבית הרב רבתה השמחה בפורים. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי דחדוותא[15]. ר' מאיר אנשין ז"ל וחבריו רקדו על השולחן ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב.

בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה לחיים, ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר הישיר לשמחת פורים, ולכל פרשת גדולת היום.

והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית וסוחר אמיד ורב פעלים בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא רבי משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי שערי תורה, אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל גמר את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו. ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד ר' משה בצלאל וקרא: 'רבי! יאמר נא לנו 'תורה' על הפסוק 'ואחות לוטן תמנע'!

ידע ר' משה בצלאל שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה. והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: 'ר' משה בצלאל הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל!'. תמה ר' משה בצלאל ושאל: 'הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים?'.  חזר הרב והשיב: 'הלוא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין, שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קיבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: 'מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת'. וממשיכה שם הגמרא להסביר, שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, שהיא היתה אמו של עמלק סב סבו של המן האגגי צורר היהודים, ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה בימי מרדכי ואסתר ב'ורבים מעמי הארץ מתיהדים[16]' שקיבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה'.

וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה 'ואת הנפש אשר עשו בחרן[17]' ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום שהחזירם ולא גיירם[18] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתיים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים בביתו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע המתגבר והולך, המתגבר ושוטף. וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: 'רבי, אני אוהב אותך!' ".

הרמב"ם עצמו, בהמשך דבריו במורה נבוכים, ביאר שעניינה של 'אחות לוטן תמנע' מובא בתורה, כדי לברר מי כלול ומי לא כלול במצוות מחיית עמלק:

"תיאור שבטי בני שעיר ויחוסם האישי, הוא בגלל מצווה אחת,  והיא שהוא יתברך צווה להשמיד זרע עמלק בלבד, ועמלק הוא בן אליפז מתמנע אחות לוטן, אבל יתר בני עשו לא צווה להורגם… ואילו לא נתבארו היחוסים הללו ופירוטיהן, היו כולם נהרגים בשגגה".

 

[1] בראשית ל"ו ח – י"ב.

[2] צ"ט:.

[3] היתה.

[4] מלכות בלא כתר. כלומר אלוף הוא מעמד שדומה למעמד של מלך.

[5] רצתה תמנע לאתגייר.

[6] יצא מתמנע עמלק, שציער את ישראל.

[7] מה הטעם שיצא מתמנע עמלק – עונש לעם ישראל, כי לא היו האבות צריכים לרחק אותה.

[8] עמ' קמ"ג מהדורת הגאון מהר"י קאפח.

[9] בראשית י, ו.

[10] שם ל"ו , ל"ט.

[11] שמות כ, ב.

[12] דברים ו, ד.

[13] ג, נ.

[14] עמ' 238 – 239 במהדורת מאבני המקום.

[15] היו באותו היום ראשי השמחה.

[16] אסתר, ח י"ז.

[17] בראשית י"ב, ה.

[18] נדרים ל"ב.

לקובץ המאמר