בשבוע הבא נחגוג בעזרת ה' את יום שחרורה של ירושלים. ביום זה זכינו לשוב ולהתרפק על אבני הכותל. ביום זה חשנו את פעמי המשיח המעוררים אותנו להתדפק על חצרות בית ה' ולהכין עצמנו להשלמת תהליך הגאולה. במאמר זה ננסה לעמוד על ייחודה של ירושלים ועל היחס שבינה למלכות בית דוד מתוך עיון בכתבי הרמב"ם והעוסקים במשנתו.
ירושלים מאגדת בתוכה שני עניינים שלכאורה אינם קשורים זה לזה באופן ישיר: מחד היא עיר הקודש והמקדש, ומאידך היא עיר המלכות. ואולם הרב אברהם שפירא זצ"ל[1] למד מדברי הרמב"ם שיש קשר אדוק והכרחי בין שני ההיבטים:
"ירושלים השלימה והבנויה היא הגמר של מלכות בית דוד. בנין המקדש הינו חלק ממלכות ישראל, שכן הרמב"ם מונה את מצוות בנין בית הבחירה בשני אופנים, וכל אחד מפסוק אחר. בהלכות בית הבחירה כותב הרמב"ם: 'מצות עשה לעשות בית לה' שנאמר: ועשו לי מקדש' , ובהלכות מלכים (כתב שיש מצוות עשה) 'לבנות בית הבחירה, שנאמר: לשכנו תדרשו ובאתה שמה', והיינו כי חלק ממלכות ישראל היא בהקמת בית המקדש. כמו כן, מן העבר השני, חלק מבניין המקדש מושלם דווקא על ידי מלכות ישראל".
הרב שפירא למד מדברי הרמב"ם שישנם שני היבטים לבניין בית הבחירה: האחד נוגע לעצם קדושתו של הבית – בית לה', כפי שביאר הרמב"ם בהלכות בית הבחירה. השני מצד עם ישראל –מלכות ישראל מושלמת באמצעות בית המקדש, כפי שביאר הרמב"ם בהלכות מלכים.
נראה לבאר את ההשלמה שבית המקדש נותן למלכות לפי דברי הרמב"ם[2] בעניין מלך המשיח:
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה הממשלה הראשונה ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קורבנות ועושין שמִטין ויובלות, ככל מצותן האמורה בתורה".
האומה בתחייתה שבה לבית חייה וזוכה לחדש את ימיה כקדם בקיום כל המצוות כולן. בניין בית המקדש הוא החותם וההשלמה לתהליך המהותי והיסודי של תחיית הקודש של האומה. משום כך מתפקידיו של המלך האידאלי מבית דוד, הוא המלך המשיח, לבנות את בית המקדש.
היבט נוסף עולה מהגמרא במסכת ברכות[3]:
"תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים – לא יצא ידי חובתו".
והסביר זאת הרמב"ם בהלכות ברכות[4]:
"ברכה שלישית פותח בה: רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך, או: נחמינו ה' אלהינו בירושלם עירך וחותם בה בונה ירושלם, או מנחם עמו בבניין ירושלם, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא עניין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד".
כתב על כך הרב יצחק זאב סולוביי'ציק, הרב מבריסק[5]:
"הרי דחזרת מלכות בית דוד הוא מעניין בניין ירושלים, ואין ירושלים גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד".
בדברי הרמב"ם האלו מתבאר שמלכות בית דוד היא השלמה לבניינה של ירושלים. בניינה של ירושלים, והנחמה שיש בכך לעם ישראל אינה מושלמת אלא על ידי כוננות מלכות בית דוד.
אם כן למדנו שישנה זיקה הדדית בין מלכות בית דוד לירושלים, שאף אחת מהן אינה מושלמת אלא בהשלמתה של האחרת.
נראה שהשלמה זו מקבלת משמעות ייחודית, מתוך עיון בהגדרתו ההלכתית והפרשנית של הרמב"ם[6] להבחנה השנויה במשנה בין המדינה למקדש, לעניין הלכות שונות:
"כבר ביארנו לך כמה פעמים כי מקדש נקראת ירושלם כולה. ומדינה, שאר ארץ ישראל".
לדעת הרמב"ם המשנה אינה מבחינה בין העזרה לשאר ארץ ישראל, אלא בין ירושלים לשאר הארץ. אף על פי שירושלים היא עיר ככל הערים: אנשים גרים בה, מסחר מתנהל בה ואפילו יש בה מוסדות מלוכה וממשל – בעיני הרמב"ם, עיר זו היא מקדש. וכך הדגיש זאת בדבריו הרב צבי יהודה קוק[7]:
"ירושלים היא מקדש. את הביטוי מדינה ומקדש, תופס הרמב"ם תפיסה כזאת שירושלים היא מקדש. ירושלים היא בירת המלוכה, בירת המדינה, והיא מקדש, היא כולה בית מקדש. כמובן יש מדרגות בבית המקדש…".
בירושלים אנו מציינים את המלכות הייחודית שלנו, שאינה מנותקת מהקדושה אלא יונקת ממנה ושואפת אליה. כל עמלה של המלכות הוא להופיע את הקדושה במציאות הממשית. עם זאת, גם הקדושה שבירושלים אינה מושלמת בפני עצמה אלא דווקא על ידי שאנו מממשים את הפוטנציאל של הקדושה הטמון בה, ומגלים אותו בחיים של מלכות וממשלה. ירושלים כמקדש היא מדרגה ממוצעת בין בית המקדש לכלל ארץ ישראל, בכך שהיא כוללת גם את הארציות הממשית וגם את הרוחניות העליונה בכריכה אחת.
הרמב"ם[8] מנה בתור אחד מי"ג העקרים את האמונה בכך שהמשיח יהיה מבית דוד:
"והיסוד השנים עשר – ימות המשיח. והוא, להאמין שיבוא ולא יאחר… ומי שמטיל בו ספק או מזלזל דברו – מכזב התורה אשר ייעדה בו בפירוש, בפרשת בלעם ו'אתם נצבים'.
ומכלל היסוד הזה, כי אין מלך לישראל אלא מדוד, ומזרע שלמה בייחוד, וכל מי שחולק על דבר המשפחה הזאת – כופר בה' ובדברי נביאיו".
נראה ממקומות רבים בכתבי הרמב"ם, שהייחודיות של מלך מבית דוד היא התכונות המיוחדות המושרשות במשפחה זו. מכוח תכונות אלו יש בכוח המלך להנהיג את העם לא רק מבחינה מדינית אלא גם ליצוק בקרב העם תוכן של קדושה. דומה שעיקרון זה נחשב לאחד מיסודות האמונה, משום שהיעדר אמונה במלכות שיכולה להיות מרכבה לשכינה משמעה חוסר אמונה ביכולתם של האידאלים הרוחניים של עם ישראל להופיע במציאות. המלכות קשורה בקשר אדוק עם ירושלים ובית המקדש, בשביל שתהיה מחוברת בקביעות עם תפקידה הייחודי. לא ככל הגויים בית ישראל, ולא ככל הממלכות מדינת ישראל.
ביום ירושלים זכינו לשחרור מקום המקדש, ועלינו להודות לה' על כך בשיר ובהלל. עם זאת, עלינו לא לשכוח את עבודתנו הגדולה לחבר את ממשלתנו ואת אחיזתנו הלאומית בכל רחבי ארץ ישראל אל מקור הקדושה. וכן לעורר את עמנו לקראת השלמת תפקידה של המלכות – בניין בית המקדש, אחר כותלנו. מתוך כך נזכה בקרוב בעזרת ה' שתתקיים תפילתנו-שירתנו, "מקדש מלך, עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת בעמק הבכה והוא יחמול עליך חמלה[9]".
[1] חוברת "שאלו שלום ירושלים", ישיבת מרכז הרב, תשס"ט, עמ' ט.
[2] הלכות מלכים יא, א.
[3] מח, ב.
[4] ב, ד.
[5] חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה, תהילים ל, א.
[6] פירוש המשניות על מסכת ראש השנה ד, א.
[7] שיחות הרב צבי יהודה ליום העצמאות ויום ירושלים (חוברת), עמ' 98.
[8] הקדמות הרמב"ם למשנה, הקדמה לפרק חלק.
[9] מתוך לכה דודי. נהוג לאמרו גם בליל יום העצמאות ובליל יום ירושלים, לפי הנוסח שקבעה הרבנות הראשית.