לל"ג בעומר- האם הרמב"ם ראה את ספר הזוהר?

ש"י לוי

| י"ב אייר תשפ"ב |

פרשת בהר

השבוע יחול ל"ג בעומר שבו אנו מציינים את הילולת רבי שמעון בר יוחאי, שעל פי המסורת כתב את ספר הזוהר. הרמב"ם נתפס כדמות רציונלית ושכלית וכאחד שביסס את דבריו על דברי התלמוד, מקורות חז"ל ודברי הגאונים, והדעה הרווחת היא שהרמב"ם לא התבסס על ספרי הקבלה. אולם יש מספר הלכות ברמב"ם שלא נמצא להן מקור בגמרא, אך יש להם מקור בספר הזוהר. על פי זה יש לשאול, האם הרמב"ם ראה את ספר הזוהר ולמד בו? ואם ראה אותו, האם אכן חלק מכתביו ומפסקיו מבוססים על ספר הזוהר?

במאמר זה נציג את הגישות השונות שנאמרו בסוגיה זו.

שיטה א – הרמב"ם לא ראה את ספר הזוהר

החיד"א[1] ציין שיטה הסוברת שמקורם של חלק מפסקי הרמב"ם הוא בספר הזוהר, אולם דחה אותה כיוון ש"ספר הזוהר לא נתגלה אפילו לאחרונים כמו הרשב"א והרא"ש, וקל וחומר שלא נתגלה בימי הרמב"ם". וכן כתב גם האר"י[2].

הרב קוק[3] הסביר שהעובדה שלרמב"ם לא נגלה ספר הזוהר נובעת מהשגחת ה'. התורה צריכה להופיע בשני מישורים: במישור השכלי ובמישור הקבלה והנסתר. כדי  שכל גילוי בתורה יופיע באופן מרבי ומיטבי, בשלב הראשוני יש להפריד בין המישורים כך שלא ישפיעו אחד על השני. לכן הקב"ה בהשגחתו גלגל לנו את דמותו של הרמב"ם שהיה "מלא שכל וחשבון, בירור והגיון…", שבחן והגדיר את כל המציאות על פי "השכל העליון", ולעומתו את הרמב"ן שהיה מושפע מפנימיות התורה והתנגד לבחינה השכלית של הרמב"ם. על פי זה כתב הרב קוק:

"ומוכרחת היתה המסתורית (=תורת הנסתר) להיות עלומה מגאון ההכרה המנתחת[4] (הרמב"ם), ואותה ההכרה בעצמה להיות דחויה בזרוע מגאון הקשב הפנימי (=תורת הנסתר) אדיר האמונה (הרמב"ן). ויחד הם בונים את בית ישראל מזה אחד ומזה אחד".

שיטה ב – הרמב"ם ראה את ספר הזוהר

מנגד סברו רבים שהרמב"ם ראה את ספר הזוהר כיוון שיש כמה הלכות ברמב"ם שאין להן מקור בתלמוד, אך יש להם מקור בספר הזוהר. נציין כמה ראיות לכך.

  1. הלכות תמידין ומוספין

בפסוקים המתארים את זמן הדלקת המנורה נאמר[5]: "וְהִקְטִיר עָלָיו (על מזבח הזהב) אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:  וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה…" מפסוקים אלה נראה שבבוקר היו מכינים את הנרות, ומדליקים אותם רק בין הערביים, וכך פסקו רוב הראשונים[6]. אולם הרמב"ם פסק[7] שהיו מדליקים את המנורה פעמיים ביום – בבוקר ובבין הערביים. הרב חיים דוד הלוי[8] מעיר שאין לכך מקור בבלי, אלא נראה שהמקור בספר הזוהר[9] שבו נכתב: "אתיהיב רשו לכהנא בלחודוי לסדרא בוצינין ולאדלקא להון בכל יומא תרין זמנין".[10]

  1. הלכות יום הכיפורים

ראיה נוספת אפשר להביא מדברי הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים[11]:

"כל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד… ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להן תטהרו".

הפרי חדש[12] תמה על הרמב"ם משום שאין שום מקור בבבלי ובירושלמי שהכהן אומר לעם "תטהרו", ואם כן מניין לרמב"ם דבר זה? בפירוש פתח הבית על הרמב"ם[13] כתוב שמקור דברי הרמב"ם הוא בספר הזוהר בפרשת אחרי מות, וכתב שמכאן יש קצת ראיה שהרמב"ם ראה את ספר הזוהר בסוף ימיו.

  1. הלכות תשובה

בהלכות תשובה[14] כותב הרמב"ם: "אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו". הרב חיים דוד הלוי[15] העיר שהרמב"ם שינה מלשון הגמרא שכתבה[16] "צדיקים גמורים אינם עומדין" – ללא המילה 'יכולין', אולם בספר הזוהר כתוב "לא יכלין[17]".

  1. הלכות דעות

בהלכות דעות[18] כתב הרמב"ם: "אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים". מי הם אותם חכמים ראשונים שהזכיר הרמב"ם? לכאורה המקור הוא בגמרא[19] "המשבר כליו בחמתו… יהא בעיניך כעובד עבודה זרה". אולם אפשר לעמוד על כמה הבדלים בין הרמב"ם לגמרא: מניין לרמב"ם שגם הכועס בלי לשבור כלים וכדומה נחשב לעובד עבודה זרה? כמו כן בגמרא נאמר רק ש'יהא בעיניך כעובד עבודה זרה', אולם הרמב"ם כתב שהוא כאילו עובד עבודה זרה!

הרב ראובן מרגליות[20] כתב שמקור הדברים הוא בספר הזוהר[21], שבו נכתב ממש כלשון הרמב"ם.

  1. איגרת ששלח הרמב"ם לתלמידו

בספר שושן סודות[22] מובאת איגרת שהרמב"ם כתב לתלמידו, ובין היתר כתוב שם: "דע לך אחי כפי שיתבאר בספרי חכמה הקבלה". מאיגרת זו יש שהוכיחו שבסוף ימיו עסק הרמב"ם בספרי הקבלה, אך למרות זאת אין מכאן ראיה שהרמב"ם ראה את ספר הזוהר דווקא. אולם הרב יצחק שילת[23] טען שזו איגרת מזויפת.

על אלה הטוענים שהרמב"ם ראה את ספר הזוהר יש לשאול: מדוע הרמב"ם לא הביאו בפירוש בשאר הספרים שכתב, כגון מורה נבוכים? יש שכתבו[24] שרק בסוף ימיו ראה הרמב"ם את ספר הזוהר. אך הרב צבי יהודה[25] הסביר שאף שברור שהרמב"ם עסק גם בקבלה, הוא לא השתמש בה בכתביו, מפני שהם מיועדים לכלל ישראל ולא ליחידי סגולה בלבד.

 

דחיית הראיות

למרות הראיות הנ"ל חלק מהאחרונים סוברים שאין להוכיח מהן שהרמב"ם אכן ראה את ספר הזוהר.

הרב חיים קנייבסקי בספרו קרית מלך ציין מקורות להלכות הרמב"ם, ובחלק מההלכות ציין את ספר הזוהר. אולם הוא כתב[26] שאף על פי שהמקור להלכות הללו הוא בספר הזוהר, הרמב"ם לא ראהו, אלא "אפשר שרבנו הביאו מדברי הגאונים, שהם ראו הזוהר הקדוש כידוע".

וכעין זה כתב החיד"א[27] שהמקור לדברי הרמב"ם שהכהן הגדול אומר לעם 'תטהרו' הוא מדברי הפייטן של "אתה כוננת", ולא באופן ישיר מספר הזוהר.

 

[1] שו"ת יוסף אומץ סימן נא.

[2] שער הגלגולים, הקדמה לו, דף מה עמוד ב

[3] שמונה קבצים ז, פד

[4] הכוונה לניתוח שכלי

[5] שמות ל, ז-ח

[6] רש"י ורמב"ן שם.

[7] הלכות תמידין ומוספין ג, י

[8] שו"ת עשה לך רב ה, יז

[9] רעיא מהימנא אמור דף פח, עמוד ב. ופירוש דברי הזוהר: ניתנה רשות לכהן לבדו לסדר את הנרות ולהדליקם בכל יום שתי פעמים.

[10] אולם עיין שם במפרשים על הרמב"ם שביארו שלדעתו פירוש המילה הטבה הוא הדלקה.

[11] פרק ב הלכה ז

[12] על הרמב"ם הנ"ל

[13] שם. רבי אברהם טיקטין – נולד בשנת תקכ"ה (1764), נפטר בשנת תקפ"א (1820).

[14] פרק ז הלכה ד

[15] שו"ת עשה לך רב

[16] ברכות לד, ב

[17] ספר הזוהר בראשית לט, א

[18] רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ג

[19] שבת קה, ב

[20] פנינים ומרגליות, מאמר הרמב"ם והזוהר עמוד כח

[21] בראשית דף כז עמוד ב ועוד

[22] אות ריג. את הספר כתב רבי משה בן יעקב הגולה.

[23] איגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת חלק ב, איגרות מזויפות. וראה שם את הוכחותיו.

[24] פתח הבית הנ"ל, מגדל עוז יסודי התורה א, י

[25] מתוך התורה הגואלת ד, עמוד ריג. וכעין זה כתב המגדל עוז הלכות יסודי התורה א, י

[26] עמוס רפח (סוף הספר).

[27] שו"ת יוסף אומץ סימן נא

 

לקובץ המאמר