פרשתנו פותחת בחלום של יעקב אבינו:

"וַיַחֲלֺם והנה סֻלָם מֻצָב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי א-להים עֺלים ויֺרדים בו[1]".

הרמב"ם התייחס לפסוק זה, בארבע הזדמנויות. הראשונה שבהם, בהלכות יסודי התורה[2], שם הובא הפסוק כדוגמא לשימוש של הנבואה במשלים:

"הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן".

ומקורו בבראשית רבה[3]:

"והנה מלאכי א-להים עולים שניים ויורדים שניים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן".

וכן בפתיחה למורה נבוכים[4], חזר הרמב"ם על כך ביתר פירוט, אך בלי להתייחס לנמשל:

"ודע כי המשלים הנבואיים יש בהם שני דרכים, מהם משלים שכָּל מילה שבאותו המשל כוללת עניין, ומהם אשר כל המשל מורה על כל העניין הנמשל [כלומר: לפעמים לכל מילה במשל יש משמעות, ולפעמים רק לעניין הכללי]… והנה לדוגמת הסוג הראשון מן המשלים הנבואיים אָמְרוֺ 'והנה סלם מצב ארצה וכו' ', הרי אָמְרוֺ  סלם מורה על עניין מסוים, ואָמְרוֺ מצב ארצה מורה על עניין שני, ואָמְרוֺ וראשו מגיע השמימה מורה על עניין שלישי, ואָמְרוֺ והנה מלאכי א-להים מורה על עניין רביעי, ואָמְרוֺ עולים מורה על עניין חמישי, ואָמְרוֺ ויורדים מורה על עניין ששי, ואָמְרוֺ והנה ה' נצב עליו מורה על עניין שביעי. נמצא שכָּל מילה האמורה במשל זה היא לעניין נוסף בתוך הכללות הנמשלת".

הרמב"ם האריך ללמד שכל מילה בפסוק רומזת למשהו, אך לא ביאר מעבר לכך. בהמשך הספר[5] כתב הרמב"ם פירוש אחר למילה 'מלאכים':

"ומלאכי הא-להים – הנביאים, אשר בהם נאמר בפירוש 'וישלח מלאך[6]'… וכמה מחוכם אָמְרוֺ 'עולים ויורדים' העלייה לפני הירידה, כי אחר העלייה וההגעה למעלות מסוימות בסולם, תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצוֶה להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר על זה מכנה ירידה".

המלאכים הם הנביאים, שכביכול עולים בסולם כדי לקבל את דבר ה', ולאחר מכן מורידים אלינו את אשר קיבלו.

ובפעם הרביעית והאחרונה[7], התייחס הרמב"ם רק לתיאור המראה:

"כל הנוסחאות וכל המדרשות מסכימים כי מלאכי א-להים אשר ראה עולים ויורדים היו ארבעה לא יותר, שניים עולים ושניים יורדים, ושהארבעה נפגשו במעלה אחת ממעלות הסולם ונעשו הארבעה בשורה אחת, השניים העולים והשניים היורדים".

כאשר נתבונן באזכורים שהבאנו, נראה שהרמב"ם פירש את הפסוק בשני אופנים שונים:

א. המלאכים הם משל לארבעת המלכויות. ב. המלאכים הם הנביאים.

וכאן יש מקום לשאול: באזכור הרביעי, הביא הרמב"ם שיעקב אבינו ראה ארבעה מלאכים בשורה אחת, כאשר שניים מהם עולים ושניים מהם יורדים. לכאורה תיאור זה, איננו מתאים לאף אחד משני הפירושים. שהרי אם הכוונה לנביאים, היה צריך להיות שכל אחד מהם עולה ויורד, וכן אם מדובר בארבעת המלכויות, היה צריך להיות שהמלאכים נראים אחד אחרי השני, באופן שכל אחד מראה עלייה וירידה.

באגרות הרמב"ם[8] מובאת איגרת, שלדעת הרב יצחק שילת שליט"א אינה אלא זיוף, אשר כותבה ניסה לעמוד על כוונת הרמב"ם באזכור הרביעי, ועל היחס חוסר ההתאמה עם מה שביאר הרמב"ם באזכור השני שהכוונה למלאכים. לצורך העניין, כותב האיגרת ייחס קושיה לשואל אלמוני:

"ומה שהקשית ואמרת על פירוש 'עולים ויורדים בו' כי בחלק הראשון ממאמרנו הנכבד ספר 'מורה הנבוכים' בפרק חמישה עשר ממנו פירשנו אותו על הנביאים, ובחלק השני בפרק עשירי ממנו פירשנו אותו על היסודות".

כותב האיגרת הבין, שארבעת המלאכים שראה יעקב בו זמנית על הסולם, הם משל לארבעת היסודות, כלומר: האש, הרוח, האדמה והמים. אולם הבנה זו נראית בעיני תמוהה: הרמב"ם אמנם מזכיר באותו פרק את ארבעת היסודות, אבל רק כחלק מסדרות נוספות של ארבע: שמש, ירח, כוכבי לכת וכוכבים קבועים [כוכבי שבת], ודומם צומח חי ומדבר. כך שלא מובן מדוע עלינו להניח שארבעת המלאכים הם דוקא כנגד ארבעת היסודות?

כותב האיגרת השיב לקושיה:

"אין לך נביא שעולה אם לא יגבר על החומר שלו [יסוד] האש, או ירד אם לא יגבר על החומר שלו יסוד הארץ. כי באש התשוקה עולה להשיג ובקרירות הארץ ויובשה יורד לנוח במה שהשיג".

והיינו שדברי הרמב"ם משלימים זה את זה: המלאכים הם הנביאים. ומה שגורם להם 'לעלות' ו'לרדת', הם יסודות האש העולה והארץ [העפר] היורדת. אך ביאור זה תמוה מצד עצמו: שהרי אם כן היו צריכים להופיע רק שני מלאכים, כנגד יסודות האש והעפר, ולא ארבעה!

שוב ראיתי בספר שאלות רבינו חטר בן שלמה[9] שביאר את דברי הרמב"ם באזכור הרביעי כך:

"אבל מאמר חכמים ז"ל עולים תרי ויורדים תרי [עולים שניים ויורדים שניים] כלומר: המלאכים. כבר ידעת שכל מבצע דבר נקרא מלאך, בין שהוא מן המלאכים הרוחניים או מן הגלגלים או מן היסודות או מן הכחות הטבעיים. והנה אמרו: 'עולים ויורדים' הכוונה בכך כל חלקי המציאות. וביחס ליסודות הרי בהם שנים עולים והם האויר והאש, ושנים יורדים והם המים והארץ. וכך בארבע האיכויות המתחייבות מהם בהם שניים עולים והם החום והלחות, ושנים יורדים והם הקור והיובש. וכך הכֺחות המתפשטות מן הגלגל בהם שניים עולים והם הנפש ההוגה והנפש החיונית כי הנפש [של האדם ובעלי החיים, בשונה מהצמחים והדוממים] נפש אחת, ושניים יורדים והם הנפש הצמחית והנפש של הדומם. וכך בארבעת הכדורים[10] בהם שניים עולים כפי הרשמתן בארבעת היסודות, כי כדור השמש מחזק את האש וכדור הכוכבים הנבוכים מחזק את האויר – נמצא שהם עולים, וכדור הירח מגיע המים וכדור כוכבי השבת מניע את הארץ – נמצא שהם יורדים".

והיינו שארבעת המלאכים כנגד כל חלקי המציאות שהזכיר הרמב"ם, שמתחלקים לשניים עולים ושניים יורדים. וכך הסביר הרב שלמה קרליבך, כפי שמובא בספר למען אחי ורעי[11]:

"למדתי השבת משהו כל כך עמוק, וזה ממש נגע בי בתוכי. יעקב אבינו חלם על הסולם שהמלאכים עולים ויורדים בו. הקב"ה מסביר לו: כל דבר בחיים שלך, כל דבר בעולם כולו, תלוי בך. אם אתה עולה אז כל העולם עולה, ואם אתה יורד – העולם יורד".

[1] בראשית א, י"ב.

[2] ז, ג.

[3] ס"ח, י"ד.

[4] עמ' י – י"א במהדורת הגאון מהר"י קאפח.

[5] א, ט"ו. עמ' ל"א.

[6] במדבר כ, ט"ז. ראה שם ברש"י: 'מלאך – זה משה. מכאן שהנביאים קרואים מלאכים'.

[7] ב, י. עמ' קפ"ג.

[8] מהדורת הרב שילת עמ' תרפ"ג.

[9] מחכמי תימן. עמ' ר"ז – ר"ח במהדורת הגאון מהר"י קאפח.

[10] היינו: השמש הירח כוכבי הלכת וכוכבי השבת.

[11] עמ' 34 – 35.