בפרשתנו מתבררת המעלה המיוחדת של משה רבינו עליו השלום, בשונה ממעלת שאר הנביאים שהקים לנו ה'. וכך כתוב[1]:

"ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה – בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידֺת ותמונת ה' יביט".

הרמב"ם, ברשימת עיקרי האמונה, בפירוש המשניות במסכת סנהדרין בהקדמה לפרק חלק[2], מקדיש עיקר מיוחד לנבואת משה רבינו, מעבר לעיקר שהוקדש לאמונה במציאות הנבואה:

"והיסוד השביעי נבואת משה רבינו. והוא, שנאמין שהוא אביהם של כל הנביאים, שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא".

הרמב"ם רואה לנכון להדגיש שלעולם לא יקום אדם שישיג בנבואתו יותר מאשר משה רבינו.

וכן חזר וכתב הרמב"ם בחיבורו הגדול משנה תורה, בהלכות תשובה[3]:

"מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמֺה, ונביא גדול הוא קרוב ממשה[4] רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו".

וכן שילש הרמב"ם את דברו באיגרת תימן[5], כאשר הרמב"ם מבאר למקבל האיגרת כיצד תהיה מעלתו של המשיח:

"הלא ידעת אחי שהמשיח נביא גדול מאד יותר גדול מכל הנביאים אחר משה רבנו עליו השלום".

המשיח יהיה יותר משלמה המלך, אבל בשום אופן לא יותר נביא ממשה רבינו!

קביעתו של הרמב"ם, שהמשיח לא יהיה גדול ממשה, נראית לכאורה כעומדת בסתירה לדברי חז"ל במדרש תנחומא[6]:

'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו'[7]', זהו שאמר הכתוב[8] 'מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור' זה משיח בן דוד, ולמה נקרא שמו 'הר הגדול'? שהוא גדול מן האבות שנאמר[9] 'הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד', ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב, ירום מאברהם שנאמר[10] 'הרמותי יד אל ה", ונשא ממשה שנאמר[11] 'כי תאמר אלי שאהו בחיקך'.

הרי להדיא שהמדרש אומר שהמשיח יהיה נישא יותר ממשה! והרי ודאי שלא יתכן שהמדרש יביא דעה שסותרת את עיקרי האמונה, חלילה. וכבר העיר מהמדרש הנ"ל בספר עבודת המלך[12]:

"עייין תנחומא תולדות וילקוט 'הנה ירום עבדי וכו' ונשא ממשה' ויש לישב בכמה אנפי אכ"מ [אפשר לתרץ בכמה אופנים ואין כאן מקומו]".

רבינו הרב צבי יהודה בשיחה ליום העצמאות התשל"ט[13], ראה בהערה זו את גדלותו של הרמב"ם:

"כמעט כל פרק י"א בישעיהו עניינו משיחיות: המשיח יהיה ענק, ירום ונשא וגבה מאד. הוא יהיה כל כך גדול עד כדי כך שבמדרש תנחומא נאמר שהוא יהיה יותר גדול ממשה רבנו. אמנם הרמב"ם היה חסיד גדול של משה רבנו ולא יכול היה "לעכל" שהמשיח יהיה יותר ממשה רבנו ולכן כתב שיהיה קרוב למשה רבנו".

הרמב"ם כל כך העריך את משה רבינו, עד כדי כך שלא היה מסוגל לקבל אפשרות שמישהו יהיה גדול ממשה, ואפילו המשיח בכבודו ובעצמו!

מרן הראי"ה קוק זצ"ל, נדרש אף הוא לְמה שנראה כחוסר ההתאמה בין דברי המדרש לדברי הרמב"ם, וכך כתב[14]:

"משה רבינו כולל הוא כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד עצמן – מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל. ומצד הפנימיות הלא נשמתן של ישראל הוא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, על כן 'וגבה מאד' נאמר במשיח – גם ממשה, ומכל מקום מצד התגלות התורה הוא רק קרוב למעלת משה".

כדי שנוכל להתבונן בדבריו הנשגבים של מרן הרב זצ"ל, נביא את דברי התנא דבי אליהו[15]:

"אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו, דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל… אבל הייתי אומר, ישראל קדושים קודמין".

התנא דבי אליהו מעלה 'שאלה לדיון': מי קודם, ישראל או תורה. ומסיק, שאמנם אנשים רגילים לחשוב שהתורה קודמת, אבל האמת היא שישראל קדושים קודמים. מה פשרו של דיון זה? רבינו הרב צבי יהודה בירר עניין זה באריכות בשיחה לפרשת דברים[16]. ראשית, צריך לדעת איך לא להבין:

"יש להזהר מהבנה מסולפת של דברי קודש אלו כפי שעשה זאת ראש ממשלתנו הראשון. הוא אמר: 'יש מאמר חז"ל הדן מה קודם ישראל או תורה, או במילים שלו האומה והדת, ונמצא שם שישראל קודמים, אם כן הצד הלאומי הוא הקודם והתורה כפופה לו, אני יכול להסתמך על מאמר חז"ל שמתאים בדיוק להשקפתי' ".

כשאנו אומרים שישראל קודמים לתורה, בשום אופן אין הכוונה שהתורה צריכה להיות כפופה לצד הלאומי החילוני. רבינו מפטיר בקצרה:

"זו שטות אפיקורסית".

מה היא כן ההבנה הנכונה?

" כשאומרים ישראל קודמים צריך להבין מה זה ישראל. הגוף הלאומי צבורי חברתי? לא. מדובר על ישראל החי… אשר בתוכו חיוניותו המקיימת אותו – תורת ישראל. אין לדבר על הגוף הלאומי המדיני והצבאי בלי הפְּנים, בלי הנשמה. מתוך כך מובן שכשמדברים על ישראל ממילא מדברים על תורה, במושג ישראל טמון המושג תורה. אם כן מה היא התורה שאחרי ישראל, נוספת על שלמותם של ישראל? זאת התורה שלומדים בישיבה, זאת התורה המתפרטת לכל פרטיה ודקדוקיה".

העיקר בעולם הם ישראל, והתורה נתנה כדי שעם ישראל יוכל לקיים את תפקידו בעולם על ידי כך שיקיים את ציוויי התורה. אלא שהתורה איננה דבר חיצוני לישראל, היא ביטוי של פנימיות נשמתינו. משה רבינו, שדרכו ניתנה התורה, מיצג את התורה שבנשמת ישראל, ואילו המשיח את ישראל 'עצמם', על אף שכאמור התורה איננה עניין חיצוני לנו, אלא שהמשיח מיצג את הפַּן של 'ישראל' שלנו, ואילו משה מיצג את הפַּן של התורה שלנו.

כיון שהמשיח מייצג את הפַּן של ישראל, וישראל הם העיקר, הרי שהמשיח נישא ממשה. אך מצד התגלות התורה, הרי שמשה עולה על המשיח.

 

[1] במדבר י"ט, ו – ז.

[2] עמ' קמ"ב במהדורת הגאון מהר"י קאפח.

[3] ט, ב.

[4] כך הגירסא ברמב"ם שהוציא הגאון מהר"י קאפח, וכן במהדורת פרנקל. ברמב"ם בדפוסים הרגילים 'למשה'.

[5] עמ' קנ"ד במהדורת הרב שילת.

[6] תולדות סי' יד.

[7] תהילים קכ"א, א.

[8] זכריה ד, ז.

[9] ישעיהו י"ב, י"ג.

[10] בראשית י"ד, כ"ב.

[11] במדבר י"א, י"ב.

[12] בהלכות תשובה שם.

[13] שיחות הרב צבי יהודה מועדים ב עמ' 255.

[14] שמונה קבצים קובץ ח' אות קנ"ז. גנזי הראי"ה א – ו עמ' 54.

[15] פרשה ט"ו.

[16] שיחות הרב צבי יהודה דברים, פרשת דברים סדרה ב פסקה 21.