פרה אדומה מכפרת

שאולי גרינפלד

| ו' תמוז תשפ"ד |

פרשת חוקת

הרמב"ם במורה נבוכים[1] עוסק בטעמי מצוות פרה אדומה, וכך כתב:

"אבל טעם קריאת פרה אדומה חטאת, הוא מפני שבה נשלמת טהרת מי שנטמא למת, ויכנס למקדש אחר אותו העניין, כי מאז שנטמא למת, נאסר עליו להיכנס למקדש ולאכול קדשים לעולם, אלמלא הפרה הזו אשר נשאה את החטא הזה, כמו הציץ שהוא מרצה על הטומאה, וכמו שעירים הנשרפים[2], ולפיכך נעשה העוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים, כמו שעיר המשתלח אשר הדעה עליו שזה מרוב מה שנשא מן החטאים מטמא מי שנגע בו".

הרמב"ם בדברים אלו, עוסק בשתי שאלות: מפני מה פרה אדומה נקראת 'חטאת' – "למי נדה חטאת הִוא[3]", ומדוע נטמאים בגדי העוסק בה.

ומשיב הרמב"ם, שהפרה נקראת חטאת, כיון שהיא נושאת עוונו של הנטמא, כמו שהציץ מרצה על הטומאה.

 

הקושי בדברי הרמב"ם

ולכאורה הדברים אינם מובנים, הרי מה שהציץ מרצה על הטומאה, בדברים שהציץ מרצה עליהם, היינו למי שעבר וחטא בטומאה, כמו מבואר ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש[4]:

"כהן שעבד ואחר כך נודע שהיה טמא, אם היא טומאה ידועה – כל הקרבנות שהקריב פסולין, שהרי עבודתו חולין. ואם היא טומאת התהום – הציץ מרצה, וכל הקרבנות שהקריב נרצו, ואפילו נודע לו שהוא טמא קודם שיזרוק הדם וזרק – הורצה, שהציץ מרצה על טומאת התהום אף על פי שהוא מזיד".

ואילו פרה אדומה מטהרת, וגורמת לכך שכלל לא יהיה חטא בכניסה למקדש, ואם כן מה כוונת הרמב"ם שהפרה 'נשאה את החטא הזה'?

ובאמת שמצאנו כבר בגמרא לשון כזו, שכך נאמר במסכת מועד קטן[5]:

"אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה?  לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת".

הרי שהגמרא עצמה אומרת שפרה אדומה מכפרת. והמפרשים התקשו בכוונת הגמ', שהרי לא מצאנו כפרה בפרה אדומה.

"מה פרה זו מטהרת חטאים ונקראת חטאת וכל חטאת מכפרת עוון כך מיתתן של נשים צדקניות מטהרת ומכפרת עוונותיהן של ישראל".

 

כפרת הפרה

ונראה לי, שמדברי הרמב"ם במורה נבוכים הנ"ל, עולה שכך פירש את הגמרא: פרה אדומה באמת מכפרת חטא, אלא שזו כפרה שניתנת מראש. כלומר: מי שנטמא למת, דינו הוא שלא יכנס למקדש לעולם, ועל כן כל כניסה שלו למקדש מכאן ואילך הרי היא חטא.

הטהרה של הפרה אדומה מתירה לטמא המת להיכנס למקדש, כיון שהיא מכפרת על החטא של ההיכנסות אחרי היטמאות במת למקדש. ולכן מובן הדימוי שעושה הרמב"ם בין הכפרה של פרה אדומה לבין הפרה של הציץ ושל השעירים הנשרפים, שהרי היא באמת מכפרת על חטא.

אלא שאם כן, יש להעיר על דברי הרמב"ם מהגמרא בריש יומא[6], שאומרת: "אמר רבי יוחנן אמר קרא[7] 'כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשֹת לכפר עליכם', 'לעשֹת' אלו מעשה פרה, 'לכפר' אלו מעשה יום הכיפורים. בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקם[8] – 'לכפר' כתיב, ופרה לאו בת כפרה היא[9]".

מבואר בפירוש, שפרה אדומה אינה מכפרת!

ונראה לומר, שכוונת הגמרא ביומא, שלא מצאנו בתורה לשון כפרה בפרה אדומה, אלא לעולם התורה תתייחס לכפרה רק אחרי החטא. ומה שאמר רבי אמי שפרה אדומה מכפרת, שהכוונה כאמור לנתינת כפרה מראש, הוא על דרך הרעיון והדרוש, שמי שנטמא במת לא היה ראוי שיכנס למקדש לעולם, לולא שחידשה התורה שיש לו תקנה בפרה אדומה, אבל אין זה כפרה במובן הרגיל של המושג.

 

הסבר מרן הרב זצ"ל

מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספר אורות[10] מזכיר את הגמרא במועד קטן, שפרה אדומה 'מכפרת', ומפרש גם הוא על דרך הרמב"ם שהכוונה לכפרה על חטא שקשור לטומאה, אף באופן שונה. וזו לשון הרב:

"כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מילואו, לסליחה מקורית מטהרת, שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו,- שבזה צריכים להיפגש בויתור ומידת חסד מיוחדה, בלא התכללות עם המידות כולן ובלא שיקול של עז צדק ומשפט – כי אם תיקון כולל לסיבת החטאים. חֹק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, 'פרה אדומה מכפרת' והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסילוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידאל העולמי במציאות, מה שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו".

מרן הרב עומד על כך, שאנו נולדנו לעולם, שכבר שקוע בנפילה. עוד לפני שעשינו משהו בעצמנו, העולם כבר אחרי 'חטא הארץ' ואחרי 'קטרוג הלבנה'. גם בלי להבין למה בדיוק הכוונה ב'חטאים' אלו, שקדמו לבריאת האדם, המשמעות הבסיסית של 'חטאים' אלו, היא שמראש היגענו לעולם שיש בו קלקולים, שאינו מתנהל כפי שיכול היה להיות, עולם שיש בו את כל הסיבות שגם אנחנו נחטא, שיהיה מוות בעולם.

משמעות הדבר, היא שגם אם אדם פרטי, יתאמץ לתקן את עצמו, להעלות את רצונו ומחשבותיו מעל כל הקטנות שבעולם הקיים- אין בכך בכדי לשנות את המציאות הכללית, שבה העולם שקוע, ולכן קבלת תשובתו של היחיד, דורשת העלמת עין מהמציאות הכללית, ומדת חסד מיוחדת.

השאיפה שלנו היא להעלות את העולם בחזרה למסלול שלפני הנפילה, לפני 'חטא הארץ וקטרוג הלבנה'. וזו המשמעות של 'פרה אדומה מכפרת'- היינו שהיא פועלת להעלות את העולם אל המסלול שלפני החטא, שלפני שנהיתה סיבה להביא את המוות לעולם, ולכן היא יכולה לטהר את הטומאה של המוות.

לאור הבנה זו של הרמב"ם, שפרה אדומה מכפרת על חטא הכניסה למקדש בטומאה, ביאר הרמב"ם שמובן גם למה נטמאים בגדי העוסק בפרה, שהרי היא דומה לשעיר המשתלח שמטמא את בגדי המשלח[11], בגלל החטאים הרבים שהוא נושא.

 

[1] ג, מ"ז.

[2] היינו שעירים שבאו לכפר על טעות בהוראה בחטא של עבודה זרה. ראה הלכות מעשה הקרבנות א, ט"ו.

[3] במדבר י"ט, ט.

[4] ד, ו.

[5] כ"ח.

[6] ב.

[7] ויקרא ח, ל"ד.

[8] כלומר: מובן שאי אפשר להסביר שכל הפסוק, גם המילה 'לעשות' וגם המילה 'לכפר', מדברות על פרה אדומה.

[9] כלומר: את המילה 'לכפר' ודאי אי אפשר להסביר כמתייחסת לפרה אדומה, שהרי פרה אדומה איננה מכפרת.

[10] ישראל ותחייתו י.

[11] ויקרא ט"ז, כ"ו. וברמב"ם בהלכות פרה אדומה ה, ד.

לקובץ המאמר